אולקוס

כיב פפטי או בשמו המוכר יותר אולקוס, הינו פצע (כיב) פתוח אשר יכול להתפתח במקומות שונים במערכת העיכול כגון: שכבה הרירית הפנימית של הקיבה, החלק העליון של המעי הדק (הנקרא גם תריסריון) או הושט. האולקוס שכיח ביותר, כך כ 10 אחוזים מהאוכלוסיה יסבלו ממנו בשלב כלשהו במהלך חייהם, כאשר גברים סובלים ממנו פי 3 מנשים. הסימפטום השכיח ביותר של האולקוס הוא כאב בטן צורב אופייני, דם בצואה או בהקאה, כיום יש אפשרות לטפל בכיבים השונים באופן מוצלח ביותר.

סימפטומים

הסימפטום השכיח ביותר של אולקוס הוא כאב בטן צורב. כאב בטן זה נגרם על ידי הפצע הפתוח בקיבה, יתר על כן חומצות הקיבה אשר באות במגע עם הכיב הפתוח מחמירות את הצריבה ותחושת הכאב. יחד עם זאת ישנם מקרים רבים בהם אין סימפטומים לאולקוס.

ישנם מספר מאפיינים לכאב הבטן האופייני לאולקוס:

• צריבה המורגשת בין הטבור לעצם החזה.
• מתמשך בין מספר דקות למספר שעות.
• מחריף כאשר הקיבה ריקה.
• מתפרץ ומחריף בלילה.
• בדרך כלל תחושת הכאב מוחלשת לזמן מה כאשר אוכלים מזונות מסויימים אשר נוגדים את חומצות הקיבה.
• תחושת הכאב מוחלשת כאשר נוטלים תרופות אנטי חומציות.
• הכאב נעלם ולאחר מכן חוזר למשך מספר ימים או אף שבועות.

תסמינים אשר מופיעים באופן פחות שכיח כאשר אדם סובל מאולקוס הינם:

• הקאה אשר קיים בה דם, הדם יכול להראות כאדום או אף שחור, לעיתים הוא מגורען כמו גרגירי קפה.
• דם בצבע שחור בצואה, או צואה שחורה.
• בחילה או הקאה.
• ירידה לא מוסברת במשקל.
• שינויים לא נורמלים בתחושת התיאבון.

אולקוס אינו משהו שניתן לטפל בו באופן אישי, גם לא על ידי לקיחת תרופות אני חומציות שכן אלו (במיוחד ללא מרשם רופא) עלולות לגרום לנזק או רק לתת רגיעה זמנית מן הכאב.

גורמים

כיבי הקיבה מסווגים לקטגוריות שונות וזאת על פי המיקום שלהם במערכת העיכול:

• אולקוס גסטרי (Gastric ulcer) – כיב זה ממוקם בקיבה.
• אולקוס דואודנלי - תריסריוני (Duodenal ulcer) – כיב זה מתפתח בחלקו העליון של המעי הדק הנקרא תריסריון (Duodenum).
• אולקוס ושטי (Esophageal ulcer) – כיב זה ממוקם בדרך כלל בחלקו התחתון של הושט. לעיתים קרובות אולקוס מסוג זה נמצא בשייכות עם מחלת ההחזר הושטי (GERD) .

עד לא מכבר היה נהוג לשייך לקבוצת הגורמים לאולקוס מזונות מסויימים כדוגמאת מזון חריף ואף אורח חיים מתוח, כיום ידוע כי אלו אינם גורמים לאולקוס וכי הגורם העיקרי הוא חיידק הנקרא הליקובקטר פילורי ( Helicobacter pylori ) או בקיצור H.pylori.

H.pylori הוא חיידק אשר חי ומתרבה בשכבת המוקוס אשר מכסה ומגנה על הרקמות בדופן הפנימית של הקיבה והמעי הדק. בדרך כלל באופן נורמלי החיידק H.pylori אינו גורם לבעיות כלל, אך לעיתים הוא יכול לגרום לשינויים בשכבת המוקוס הגורמים לדלקת בדופן הפנימית של הקיבה או המעי הדק. דלקת זו מובילה להתפתחות הכיב הפפטי, האולקוס. אפשר להדבק בחיידק H.pylori על ידי מגע עם רוק או צואה של אדם הנגוע בו.

אינפקציה אשר מתפתחת בשל החיידק H.pylori הינו אירוע יחסית שכיח, כך לדוגמא בארה"ב 1 מכל 5 צעירים מתחת לגיל 30 סובל מאינפקציה של חיידק זה, ובנוסף לכך 50% מהאנשים מעל גיל 60 סובלים גם הם מאינפקציה של החיידק H.pylori.

אמנם החיידק H.pylori הינו הגורם השכיח ביותר ביצירת אולקוס אך ישנם גורמים נוספים כגון:

• שימוש תדיר במשככי כאבים – תרופות נוגדות דלקות אשר אינן סטרואידיות ממשפחת התרופות NSAIDs, עלולות לגרות ולגרום לדלקות בדופן הפנימית של הקיבה והמעי הדק. במשפחה זו יש תרופות אשר ניתנות רק במרשם רופא אך חלקן ניתנות לרכישה בבית המקרחת ללא מרשם לדוגמא: אספירין, איבופרופן, אדביל, נפרוקסן ועוד. על מנת למנוע יצירת אולקוס יש לקחת תרופות אלה לאחר ייעוץ רפואי ויש לנטול אותן עם ארוחה. נטילת תרופות מסוג זה כאשר אדם סובל מאולקוס עלולה להחמיר את הכיב ואף להוביל לסיבוכים קשים. התרופות מסוג NSAIDs מונעות את יצירת האנזים cyclooxygenase אשר אחראי על ייצור פרוסטגלנדינים. פרוסטגלנדינים הינם חומרים דמויי הורמונים אשר מגינים על השכבה הרירית של הקיבה בעיקר מפני חומצות הנמצאות בקיבה. בנוסף לכך ישנן תרופות נוספות העלולות לגרום לאולקוס כדוגמאת סטרואידים ואף תרופות מסוג bisphosphonates אשר משמשות לטיפול באוסטאופורוזיס.
• עישון – הניקוטין אשר נמצא בטבק מעלה את הנפח והריכוז של חומצות הקיבה, מה שמגביר את הסיכוי לאולקוס. יתר על כן עישון מעכב את ההחלמה מאולקוס ופוגם בטיפול, לכן אין לעשן כאשר אובחן אולקוס ובמשך הטיפול כלל.
• צריכת אלכוהול מוגזמת – אלכוהול מגרה ואף שוחק את שכבת המוקוס המגנה על דופן הקיבה הפנימית, יתרה מכך הוא גורם לייצור מוגבר של חומצות קיבה. יחד עם זאת עדיין לא ידוע האם צריכת אלכוהול מוגזמת לבדה יכולה לגרום להתפתחותו של אולקוס או שמא היא יכולה רק להחמיר אולקוס קיים. בכל אופן יש להמנע מצריכה מוגזמת של אלכוהול.
• מתח – אמנם מתח לבדו אינו גורם להתפתחות כיב פפטי אך הוא גורם שותף. מתח יכול להחמיר את הסימפטומים של כיב פפטי ובמקרים מסויימים לעכב את ההחלמה.