בריאות טובה
»
»
»

גאוט

מחלת גאוט או באחד משמותיה הנוספים שיגדון, צינית ופודגרה, הינה מחלת פרקים מכאיבה ביותר אשר פוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. מחלת גאוט מתפתחת כאשר מופר האיזון אשר קיים בין יצירת חומצת השתן בדם לבין סילוקה על ידי הכליות. במקרים בהם ישנן מחלות כליות אשר פוגעות בתפקודן או כאשר מסיבות אחרות ישנה רמה גבוהה מידי של חומצת השתן בדם, משקעים של חומצת השתן נוצרים במקומות שונים ברקמות הגוף. כאשר משקעי חומצת השתן נוצרים במפרקי הגוף הם גורמים לכאב עז ונפיחות אשר מסמנים על התפתחותה של מחלת הגאוט. שכיחותה של המחלה במדינות העולם המערבי הינה פחות מאחוז מהאוכלוסיה אך במקומות מסויימים כדוגמאת ניו זילנד שכיחות המחלה מגיע עד לכ- 10% מכלל האוכלוסיה. בנוסף לכך מחלת גאוט מהווה 5% מכלל מקרי דלקות הפרקים כאשר גברים נפגעים ממנה בתדירות גבוהה פי 9 מאשר נשים. המחלה יכולה להתפרץ בכל גיל לאחר גיל הבגרות אך עיקר ההתפרצויות בגברים הן בגילאי 40 ו 50 ובנשים לאחר הפסקת הווסת וכניסה לגיל הבלות.

גורמים

מחלת גאוט מתפתחת כאשר ישנה רמה גבוהה מידי של חומצת שתן (Uric acid) בדם, מצב זה נקרא Hyperuricemia. באופן נורמלי רמת חומצת שתן גבוהה בדם אינה קריטית והראייה לכך היא קיומם של אנשים רבים באוכלוסייה הכללית אשר בעלי רמות מעל הנורמל שלעולם אינם מפתחים את מחלת גאוט. הסיבה המדויקת שמביאה לרמות גבוהות של חומצת שתן אינה ידועה אף כיום, יחד עם זאת ידוע כי יש למחלה מרכיב גנטי כלשהו. כאשר רמות חומצת השתן בדם גבוהות מידי, חומצת השתן עלולה ליצור קריסטלים (מבני גבישיים קשים) אשר מצטברים במפרקי הגוף או ברקמות החיבור או בשניהם, מה שמוביל לכאבים עזים ביותר. לעיתים התפרצות מחלת גאוט מתרחשת ללא שום סיבה נראית לעין, אך במקרים מסויימים ישנם גורמים חשודים אשר מביאים להתפרצות המחלה והם:

סימפטומים

בדרך כלל מחלת גאוט מתפתחת לאט במשך מספר שנים כאשר בשלביה הראשונים לא מופיעים סימפטומים. בשנים אלו ישנה הצטברות של משקעי חומצת השתן במפרקי הגוף וברקמות מסביב להם, לאחר שכמות המשקעים שהצטברו עוברת סף קריטי מסויים (המשתנה בין אדם לאדם), מתפתחים הסימפטומים. לגאוט יש תקופות שגרתיות ותקופות בהן המחלה מתעצמת בפתאומיות אשר נקראות התפרצויות. במהלך ההתפרצויות הסימפטומים מתגברים באופן דרסטי, הסימפטומים אשר אופייניים למחלת גאוט כוללים:

בפרק הזמן בו מחלת גאוט הופכת לסימפטומטית (ניתן להבחין בסימפטומים), רמת חומצת השתן בדם נמצאת כבר זמן רב מעל לטווח התקין ומשקעים נוצרו באחד או יותר ממפרקי הגוף. בדרך כלל מפרק הבוהן ברגל הוא הראשון להפגע אך גם מפרקי הרגל, קרסול, ברך, שורש כף היד, אצבעות ומרפקים מרבים להיפגע. לעיתים מתפתחות דלקות של כיסי הנוזלים אשר מרפדים את הרקמות ומפרקי הגוף, בעיקר במפרק המרפק ובמפרק הברך.

שלבי התפתחות מחלת גאוט

בדרך כלל מחלת גאוט מתפתחת לאחר שנים בהן משקעי חומצת שתן מצטברים במפרקי הגוף וברקמות מסביבם. כאשר המחלה מתפרצת היא מאופיינת בכאב בינוני אשר מתחיל בדרך כלל בלילה והולך ומתעצם ככל שעובר הזמן. תחילה מפרק אחד נפגע (בדרך כלל הבוהן ברגל) ורק סביבו מופיעים הסימפטומים. משך התפרצות בינונית אורכת בין מספר שעות לבין יום – יום וחצי. לעיתים התפרצויות אלה מאובחנות בטעות כנקע במפרק או כדלקת הגידים והרצועות התומכים בשרירים (טנדיניטיס), למרות שלא ארעה חבלה או שחיקת יתר של המפרק. התפרצויות חמורות יכולות להמשך עד מספר שבועות כאשר תחושת הכאב עלולה להמשך אף חודש. רוב החולים במחלת גאוט סובלים מהתפרצות שנייה של המחלה תוך 6 חודשים עד שנתיים מהתפרצות המחלה הראשונית, ללא טיפול תדירות התקפי המחלה עולה ומרווחי הזמן בין ההתפרצויות קטנים.

ישנם ארבעה שלבי התפתחות למחלת גאוט:

-רמת חומצת השתן בדם יכולה להיות מעל הרמה הנורמלית אך אין שום סימפטומים של מחלת גאוט.

-יתכן כי רמת חומצת השתן בדם לא תחמיר מעל רמתה הגבוה שנצפתה ואדם זה לא יפתח לעולם סימפטומים של מחלת גאוט.

-לעיתים מתפתחת מצב של אבנים בכליות אשר מקדים להתפרצות הראשונה של מחלת הגאוט.

-משקעים של חומצת שתן מתחילים להיווצר בנוזלי המפרקים (ישנם נוזלים אשר משמשים כחומרי סיכה בין חלקי מפרקי הגוף) בדרך כלל במפרק אחד. תגובת הגוף לגבישי חומצת השתן היא התפתחות דלקת חריפה באותו המפרק – זוהי התפרצות מחלת גאוט.

-לאחר שהתפרצות המחלה חולפת האיזור הפגוע והרקמות סביבו חוזרים לאחר מספר ימים למצבם הנורמלי, לפחות מבחינת תחושת רגישות האיזור והכאב.

-אם חווית התפרצות של מחלת גאוט ישנם סיכויים גבוהים מאד שתחווה התפרצות נוספת.

-בשלב זה של המחלה לא חווים סימפטומים הקשורים למחלה, עד להתפרצות הבאה.

-בדרך כלל אצל רוב חולי מחלת גאוט תקופת הביניים בין התקפי המחלה הולכת ומתקצרת ותדירות התפרצויות המחלה עולה וגוברת. התפרצויות המחלה עלולות להפוך חמורות יותר, להמשך זמן רב יותר ולהתפשט למספר גדול יותר של מפרקים.

-במקרים בהם התרחשו מספר התפרצויות של מחלת גאוט במשך מספר שנים וכל הזמן הזה לא ניתן טיפול, ההתקפים עלולים להפוך למתמשכים באופן כרוני ותדירותם תגבר. במקרים חמורים ביותר יתכן כי בשלב זה של גאוט כרוני לא יהיו תקופות ביניים בין התפרצויות המחלה וכי הסימפטומים יורגשו באופן תמידי. לעיתים שלב זה של מחלת גאוט מבולבל עם צורות שונות של דלקות מפרקים בעיקר מחלת מפרקים ניוונית.

-בשלב זה של המחלה הצטברו מספיק משקעי חומצת שתן על מנת ליצור גושים גרגיריים קטנים הנקראים tophi. גושים אלה ממוקמים מתחת לעור והם מרגישים קשים למגע ואף ניתן להזיז אותם, העור מעליהם עלול להפוך לדק ואדמומי. גושים אשר קרובים מאד לעור יכולים להראות בגוון קרם או צהוב.

-בדרך כלל ניתן למצוא תחילה את גושי ה tophi במרפק, באצבעות הידיים או אצבעות הרגליים או על החלק החיצוני של האוזן.

-אם המצב ממשיך ללא טיפול רפואי מתאים, עלולים להיווצר גושי tophi בסחוס של האוזן או ברקמות סביב מפרקי הגוף, דבר זה מוביל לכאב עז, התנפחות, אדמומיות ודלקתיות (חום). לבסוף המשך הרס של סחוסי המפרקים ואף של עצמות מפרקי הגוף מוביל לפגיעה בתנועת המפרקים, כאב עז ומגבלות נוספות. הנזקים אשר נגרמים בשלב זה אינם הפיכים.

-שלב זה של מחלת גאוט אינו שכיח יותר בימינו שכן איכות הטיפול והמחקר הרפואי השתפרו באופן כזה המאפשר את מניעת כניסת המחלה לשלב זה.

גאוט – אבחון וטיפולים
החיים עם גאוט – תזונה דלת פורינים
המידע המופיע בדף זה הוא כללי בלבד, ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת, או ייעוץ מוסמך. על הקורא לפנות לקבלת חוות דעת או ייעוץ מקצועיים לפני כל שימוש במידע המופיע באתר זה. אין המידע מהווה תחליף לייעוץ מקצועי של הרופא המטפל. אין בעלי האתר והמחברים נושאים בכל אחריות מסוג כלשהו לכל נזק שנגרם בעקבות שימוש במידע המופיע באתר.
בריאות טובה
טפטפים
נורלבו
אקילן ספורט
פמינה לקטל
וסיקר
פמינה יאנג