דלקת התוספתן אבחון וטיפולים

דלקת התוספתן אשר ידועה בשם אפנדיציט הינה דלקת של חלקו של המעי הגס אשר נקרא תוספתן. אורך התוספתן הינו כ 10 ס"מ, הוא מחובר בצידו האחד למעי הגס וקצהו השני סגור. מיקומו של התוספתן יכול להשתנות מאדם לאדם (ועל כן גם מיקום הסימפטומים משתנה) אך לרוב הוא נמצא ברביע הימני התחתון של הבטן. דלקת התוספתן הינה מצב המצריך טיפול רפואי מיידי שכן דלקת התוספתן יכולה להחמיר עד כדי ניקובו (הידועה כ "התפוצצותו") מה שעלול להוביל לדלקת הצפק ולדלקת בחלל הבטן אשר עלולות להסתיים בנזקים חמורים ואף במוות.

אבחון

אבחון דלקת התוספתן הינה קריטית שכן ככל שעובר זמן רב יותר עד לאבחון הדלקת כך גדל הסיכוי שהתוספתן ינוקב ("יתפוצץ") ותוכנו ישפך אל חלל הבטן, מה שיכול לגרום לנזק חמור ואף מוות.

יחד עם זאת אבחון דלקת התוספתן הינו קשה בעייתי, זאת משום שהסימפטומים לדלקת התוספתן הינם בדרך כלל מעורפלים ודומים למחלות אחרות כגון: בעיות בכיס המרה, בעיות בכיס השתן או בדרכי השתן, מחלת קרוהן, אינפקציות במערכת העיכול ובעיות בשחלות.

על מנת לאבחן את דלקת התוספתן יש לשלול את המחלות האחרות, בנוסף לכך ישנן מספר דרכים העוזרות לאבחן את דלקת התוספתן באופן ספציפי. כך בבדיקה רפואית הרופא בודק לחשד לדלקת בתוספתן על ידי הבדיקות הבאות:

• חום.
• רגישות וכאב בינוניים עד עזים באיזור הרביע הימני התחתון בבטן. יחד עם זאת בשל הבדלים בין בני אדם לגבי המצאותו של התוספתן, מיקום הכאב יכול להשתנות קלות לבטן העליונה ואף לגב.
• אם התוספתן נוקב ימצא כאב רגיש חוזר, כלומר כאשר הרופא ילחץ קלות על המקום וישחררו במהירות, הכאב שיחווה החולה יגבר מיידית.

לאחר מכן מבצע הרופא בדיקות שונות על מנת לשלול מחלות אחרות בעלות סימפטומים דומים ועל מנת לחזק את החשד כי מדובר בדלקת התוספתן.

• בדיקות דם – בבדיקה זו מחפש הרופא האם מדד כדוריות הדם הלבנות, אשר מרכיבות את מערכת החיסון, גבוה מהנורמלי. דבר זה מצביע על כך שמערכת החיסון פועלת כנגד זיהום כלשהו, בדלקת התוספתן הזיהום נגרם בשל החיידקים בתוספתן אשר מתפרצים החוצא וגורמים לאינפקציה בחלל הבטן. יחד עם זאת בתחילת דלקת התוספתן יתכן כי רמות כדוריות הדם הלבנות יהיו נורמליות שכן החיידקים עדיין לא גרמו לזיהום קשה מספיק. כיוון שכל זיהום גורם לעלייה בכדוריות הדם הלבנות, בדיקה זו לבד אינה מספיקה כלל לאבחון סופי של דלקת התוספתן.
• אנליזת שתן – בבדיקה זו בודקים תחת מיקרוסקופ דוגמת שתן ובה בודקים את תאי הדם האדומים, תאי הדם הלבנים והמצאות חיידקים. תוצאות לא נורמליות של בדיקה זו יכולות להעיד על דלקת התוספתן שכן התוספתן נמצא סמוך לדרכי השתן ולכיס השתן. יחד עם זאת תוצאות לא נורמליות בבדיקה זו יכולות להעיד גם על דלקת או אבנים בכליות או כיס השתן. ברוב המקרים לחולים בדלקת התוספתן יש תוצאות נורמליות בבדיקה זו, על כן תוצאה נורמלית בבדיקה זו מצביעה באופן ברור יותר לכיוון דלקת התוספתן לעומת תוצאות לא נורמליות אשר לרוב יצביעו על בעיות בדרכי השתן.
• צילום רנטגן – בבדיקה זו מצלמים את הבטן, בצילום הרנטגן ניתן לזהות חסימה בפתח התוספתן אשר נגרמת מצואה שהתקשתה. מצב זה שכיח בקרב ילדים הסובלים מדלקת התוספתן.
• אולטרא-סאונד – בבדיקה זו ניתן להבחין בתוספתן נפוח ומוגדל ואף באבצסטים (מורסות) שהם מצבורים של מוגלה אשר נגרמים עקב הפעילות הדלקתית באיזור. בעיה עם בדיקה זו היא שרק במחצית מהמקרים ניתן להבחין בדלקת התוספתן בשיטה זו, על כן אי המצאות אבצסטים או תוספתן מוגדל אינם מספיקים לשלילת הדלקת. אולטרא-סאונד עוזרת גם לשלול בעיות בנשים הנוגעות לשחלות, לחצוצרות ולרחם, שכן בעיות אלו בעלות סימפטומים דומים לדלקת התוספתן.
• חוקן בריום (Barium Enema) – בדיקה זו הינה בדיקת צילום רנטגן אשר משתמשת בבריום נוזלי המוזרק למעיים דרך פי הטבעת. בחלק מן המקרים ניתן לגלות בעזרת בדיקה זו שינויים במעיים באיזור בתוספתן ולהבחין בדלקת באיזור. בנוסף לכך בדיקה זו מאפשרת שלילת בעיות שונות בדרכי העיכול אשר אינן קשורות לדלקת בתוספתן כדוגמאת מחלת קרוהן.
• בדיקת CT – שיטת דימות זו מבוצעת על כל החולים החשודים כסובלים הדלקת התוספתן מלבד נשים בהריון, על כן יש לבצע בדיקת הריון לפני בדיקה זו על מנת למנוע סיכון לעובר. על ידי צילום CT ניתן בחלק מהמקרים להבחין בדלקת התוספתן ואף לעיתים בשלב מקדים לדלקת זו על ידי המצאותם של אבצסטים באיזורו. בנוסף לכך משומשת בדיקה זו לשלילת מחלות אחרות הקשורות לאיזור הבטן ואגן הירכיים.
• לפרוסקופיה – זוהי בדיקה ניתוחית אשר בה מוכנס סיב אופטי עם מצלמה לחלל הבטן דרך חתך המבוצע בבטן. בשיטה זו ניתן להסתכל ישירות על התוספתן ושאר מערכת העיכול ואף על האיברים באיזור אגן הירכיים. אם נמצא כי הבעיה היא דלקת התוספתן ניתן באותו אופן להסירו. החסרון העיקרי בבדיקה זו הוא שזו בדיקה חודרנית וניתוח בהרדמה מלאה ועל כן כמו כל ניתוח גם הוא בעל סיכון לסיבוכים.

על כן, אין כיום דרך אחת לאבחן דלקת התוספתן ומבוצעות בדיקות רבות ושונות על מנת לאבחנו במהירות האפשרית ובהעדפה לפני שהוא מנוקב ומזיק לשאר רקמות הגוף.

טיפול

בדרך כלל ברגע שמואבחנת דלקת התוספתן ניתנת אנטיביוטיקה על מנת להלחם בזיהום, בשלב הבא ברוב המקרים מוסר התוספתן בניתוח. בחלק קטן מן החולים הדלקת אינה חמורה ואינה מתפשטת מעבר לתוספתן, גופם מצליח להשתלט על הזיהום ובעזרת מתן אנטיביוטיקה הבעיה נפתרת לאחר מספר ימים אשר בהם הם נמצאים תחת מעקב רפואי. במקרים אלו ניתן להחליט האם רוצים להסיר את התוספתן בכל זאת או לא בשלב מאוחר יותר.

אם האבחון לא מבוצע בזמן יתכן כי החולה יגיע לאבחון לאחר שדלקת התוספתן כבר גרמה לקרעתו של התוספתן, מצב זה חמור ויכול להוביל לכריתת חלק מהמעי ואף למוות. במצב זה לרוב ימצאו אבצסטים מלאי מוגלה, אם הם קטנים ניתן לטפל בהם על ידי אנטיביוטיקה אל אם הם גדולים יש לנקז אותם. ניקוז האבצסט מבוצע על ידי החדרת צינור גומי או פלסטיק קטן דרך העור עד לאבצסט בעזרת אולטרא-סאונד או הדמיית CT. הסרת התוספתן במצב זה יכולה להתבצע שבועות ואף חודשים לאחר הטיפול באבצסטים, זאת על מנת למנוע הישנות של דלקת התוספתן.

ניתוח להסרת התוספתן

כיוון שאנו מסוגלים לחיות באופן נורמלי ללא התוספתן, לרוב הוא מוסר בכל מקרה על מנת למנוע את הישנות הדלקת ובמיוחד אם התוספתן נקרע.

ישנן 2 פרוצדורות ניתוחיות אפשריות, הבחירה בינהן היא על פי שיקולי המנתח.

ניתוח מסורתי – המנתח חותך חתך אחד באורך 5 עד 10 ס"מ בבטן התחתונה. כך ניתן להגיע ישירות אל התוספתן ולכרות אותו.

ניתוח לפרוסקופי – מבוצעים 3 או 4 חיתוכים קטנים בבטן התחתונה, מוחדרים 3 צינורות דקים בקוטר של כ 10 מ"מ, כך מוחדרת מצלמה יחודית המאפשרת מבט פנימי של התוספתן וחלל הבטן ובנוסף לכך מוחדרים כלים ניתוחיים. התוספתן נחתך מחיבורו למעי ומוסר.

שני הניתוחים אורכים כחצי שעה עד שעה וההתאוששות מן הניתוחים היא מהירה מאד, יחד עם זאת קל יותר להתאושש מן הניתוח הלפרוסקופי.