טרשת נפוצה

טרשת נפוצה (Multiple sclerosis ) זו מחלה כרונית הפוגעת במוח וחוט השדרה, כתוצאה מכך ישנו איבוד של שליטה על השרירים, ראייה, שיווי משקל ותחושה. מחלה זו קיבלה את שמה מכך שפגיעתה נפוצה במערכת העצבים בגוף ולא בשל תפוצתה באוכלוסיה אשר עומדת על 0.1% (1 מכל אלף איש). טרשת נפוצה זו מחלה אוטו-אימיונית בה מערכת החיסון מתקיפה בשוגג את תאי העצב של המוח וחוט השדרה, הסיבה לכך אינה ידועה. מבין כלל המחלות טרשת נפוצה זו המחלה שאחראית למירב מקרי הנכות הנויירולוגית בגלאי 20-40, השפעתה לרוב מחמירה ככל שחולף הזמן. אופן פגיעתה שונה בין החולים והיא פוגעת יותר בנשים מאשר בגברים ביחס של 2-3 נשים לגבר אחד. מחלה זו נדירה לפני גיל ההתבגרות אך מגיל זה הסיכוי ללקות במחלה הולך וגובר עד גיל 50, לאחר גיל 50 הסיכוי ללקות בה פוחת.

גורמים

עד היום לא ידועה הסיבה לכך שמערכת החיסון פתאום מתקיפה את הגוף שעליו היא אמורה להגן, זהו המאפיים של מחלות אוטו-אימיוניות כמו טרשת נפוצה, במקרה זה מערכת החיסון מתקיפה בשוגג את תאי העצב של המוח וחוט השדרה. תאי העצב הינם רשת העצבים דרכם מועברים מסרים מהמוח אל חלקי הגוף ולהפך, עצבים אלו עטופים בחומר מבודד הנקרא מייאלין אשר חיוני לשם תפקודם התקין. במחלת טרשת נפוצה ישנו הרס של המייאלין מה שגורם להווצרותם של משקעים וצלקת רקמתית במוח ובחוט השדרה, בנוסף לכך הפגיעה במייאלין מובילה להפרעה בתקשורת העצבית ובכך פוגעת בתפקודו של המוח.
ישנו תהליך בנייה של מייאלין בתאי העצב באופן טבעי אך תהליך זה איטי יותר מתהליך ההרס של המייאלין כאשר הוא נגרם על ידי טרשת נפוצה.
ישנם מספר גורמים אשר נחשדים כגורמים להתפרצותה של מחלת טרשת נפוצה ובעיקרם:

• גנטיקה.
• גורמי סביבה.
• התקפות ויראליות.
• הורמונים.

ההבדל בצורת הפגיעה של המחלה בין נשים וגברים מיוחס בעיקר להורמוני המין, לא ידוע מה תפקידם בהתפרצות המחלה אך רמות אסטרוגן וטסטוסטרון שונות בין גברים לנשים כנראה קשורות לכך שהמחלה פוגעת פי 3 בנשים מאשר בגברים. בצורה דומה משייכים התקפות ויראליות שונות כגון שפעת והרפס, לעלייה בסיכוי לחלות בטרשת נפוצה למרות שלא נמצא קשר ישיר. חשד זה מבוסס על מודל אשר משער כי התקפות ויראליות גרמו להפעלת מערכת החיסון נגדן, אל פעילות מערכת החיסון זו השתלבו גורמי גנטיקה, סביבה או הורמונים ונוצר השינוי שהוביל את מערכת החיסון לתקוף את תאי העצב בגוף.
גורמים אלה אינם חד משמעיים אך יש בהם בסיס אשר מראה על קשר בין גנטיקה וגורמי סביבה להתפרצות המחלה, כך לדוגמא נצפה כי תושבי צפון אירופה לוקים במחלה זו בשיעור גבוה יותר לעומת האוכלוסיה הכללית, כמוהם תושבי ארה"ב הלבנים חולים בשיעור גבוה יותר במחלה זו מאשר כל שאר הגזעים הקיימים בארה"ב.
יתר על כן נמצא כי מעבר בין איזורים בהם יש סיכוי שונה ללקות במחלת טרשת נפוצה, משפיע על סיכוייהם של ילדים ללקות במחלה וזאת אם הם עד גיל ההתבגרות. כך לדוגמא כאשר משפחה בעלת ילדים מתחת לגיל ההתבגרות תעבור לגור באיזור בו שיעור מחלת הטרשת הנפוצה גבוה (על פי סטטיסטיקה), כך יגדל סיכוייהם של ילדיהם ללקות בטרשת נפוצה. המקרה ההפוך נכון גם כן, כלומר מעבר מאיזור בעל שיעור גבוה לאיזור בעל שיעור נמוך יפחית את סיכוייהם של הילדים לחלות בטרשת נפוצה.
באופן כללי על פי נתונים סטטיסטים נראה כי הסיכוי ללקות בטרשת נפוצה עולה ככל שמתרחקים מאיזור קו המשווה, כלומר באיזורים הצפוניים יותר בחצי כדור הצפוני כמו צפון אירופה וצפון ארה"ב ובאיזורים הדרומיים יותר בחצי הכדור הדרומי כמו אוסטרליה ודרום אמריקה, הסיכוי ללקות במחלה גבוה יותר מאשר באיזורים הקרובים יותר לקו המשווה.
על פי כלל תצפיות אלו הסיקו החוקרים כי ישנה מעורבות של גורמים סביבתיים וכי הסביבה עצמה משפיעה על סיכוייו של אדם לחלות במחלה, בנוסף להשפעתם של המטען הגנטי שלו ואולי אף התקפות ויראליות.
השפעות הגנטיקה מתבטאות ברגישותו של אדם לגורמי הסביבה אשר עלולים לגרום להתפרצות המחלה, בנוסף לכך נמצא כי המחלה מורשת באופן חלקי כך לדוגמא במשפחה בה יש תאומים זהים (מטען גנטי זהה) אשר אחד התאומים חולה במחלה, יש לאחיו התאום סיכוי של 30% לחלות גם הוא במחלה, זאת לעומת 0.1% סיכוי באוכלוסיה הכללית. למרות קשר גנטי זה, עד היום לא זוהו הגנים הספציפים למחלה.

סימפטומים

סוג הסימפטומים, דרגת חומרתם והתפתחות המחלה משתנים מאד בין חולה למשנהו, זאת בשל מיקום שונה של הצלקת הרקמתית והבדלים ברמת ההרס של המייאלין במערכת העצבים.
רוב החולים מפתחים סימפטומים ראשונים בגיל 20-40, הסימפטומים האופייניים לטרשת נפוצה הם:

• פגיעה בראייה - בצורת ראייה כפולה, טשטוש, עיוות בראיית הצבעים אדום וירוק, כאבי עיניים ואף עיוורון בעין אחת.
• חולשת שרירים בגפיים וקשיים בקואורדינציה ושיווי משקל – תתכן פגיעה ביכולת התנועה, בהליכה ואף בעמידה, רעד, סחרחורות ובמקרים החמורים ביותר יתכן שיתוק חלקי או מלא.
• שינוי תחושתי - אשר יכול להתבטא בחוסר תחושה מעין תחושת נמנום של איזור בגוף, או כתחושות של מעין דקירות מחטים באיזורי הגוף.
• פגיעה בדיבור.
• פגיעות קוגנטיביות - כ- 50% מהחולים סובלים מפגיעות קוגנטיביות המתבטאות בקשיי ריכוז והקשבה, פגיעה בזכרון ושיקול דעת לקוי. יחד עם זאת סימפטומים אלו מתבטאים לרוב בדרגת חומרה נמוכה עד בינונית.
• דכאון - הינו סימפטום שכיח בקרב החולים.
• התחרשות.
  

כיוון שישנה שונות רחבה כל כך בין חולה טרשת נפוצה אחד למשנהו הן בסימפטומים והן באופן הופעתם ודרגת חומרתם, אין הכרח שהמחלה של חולה אחד תדמה למחלה בחולה אחר. מבחינה זו טרשת נפוצה הינה מחלה מאד אינדבידואלית ולכל חולה שילוב של סימפטומים הייחודי לו בסוג הסימפטומים, אופן הופעתם, תדירות, עוצמה ואף תגובתם לטיפול.

אבחון

אבחון טרשת נפוצה אינו קל כלל שכן הסימפטומים של המחלה בעלי מגוון רחב בין החולים, ולרוב סימפטומים אלה אינם ברורים ואף חולפים. עקב כך אין שיטה אחת מדוייקת אשר בודקת את המצאותה של טרשת נפוצה ואבחונה לרוב מבוצע על יד רופא נוירולוג אשר מתמחה בטרשת נפוצה.
אלו הן דרכי האבחון העיקריות של טרשת נפוצה:

• היסטוריה רפואית – אישית ומשפחתית, שכן כפי שנאמר ישנו גורם גנטי כלשהו למחלה ואף גורמים סביבתיים, על כן הרופא מברר את פרטי החולה.
• בדיקות נויירולוגיות – בדיקות אלו בוחנות את תפקודי המוח וחוט השדרה.
• בדיקת MRI – צילום בתהודה מגנטית אשר מאפשר לראות את ההרס המייאלין סביב תאי העצב.
• שאיבת נוזל עמוד השדרה – בדיקה זו בודקת את הנוזל הסובב את חוט השדרה על מנת לאתר שינויים חריגים.
• בדיקות מעבדה – בהן עורכים בדיקות שונות על דמו של החולה, לרוב על מנת לשלול מחלות שונות אשר נגרמות על ידי נגיפים וחיידקים.

מלבד הסימפטומים על החולים לעמוד בקריטריונים הבאים על מנת שיאובחנו כחולי טרשת נפוצה:

• התפרצות המחלה בין גיל 20 ל 50.
• סימפטומים הקשורים לפגיעה במוח או בחוט השדרה.
• המצאותם של 2 או יותר פגיעות בבדיקת MRI.
• שתיים או יותר התפרצויות סימפטומטיות שנמשכו לפחות 24 שעות ואשר עבר לפחות חודש בין התפרצות אחת לשניה.
• שלילת שאר המחלות כהסבר לסימפטומים.

הבעיה באבחון טרשת נפוצה נובע מכך שסימפטומיה דומים למחלות אחרות, זאת מלבד הרס המייאלין, אך כאשר הרס המייאלין בשלב מתקדם השפעת הטיפול קטנה, על כן יש חשיבות רבה לאבחון טרשת נפוצה מוקדם ככל האפשר עוד לפני שניתן להבחין בהרס המייאלין.
בדיקת ה- MRI אשר מאפשרת להבחין בפגיעות במוח איננה מספיקה לשלילת המחלה, שכן כ-5% מחולי טרשת נפוצה בעלי בדיקת MRI תקינה לחלוטין. יתרה מכך במבוגרים ניתן לקבל תוצאות MRI המראות על פגיעות מוחיות דומות לאלו אשר מתקבלות בחולי טרשת נפוצה אשר המקור להן הוא למעשה תוצאה של מיגרנה או לחץ דם גבוה.

כ-10% מהאנשים אשר מאובחנים כחולי טרשת נפוצה מתבררים לבסוף כחולי מחלות אחרות אשר בעלות סימפטומים דומים, דוגמאות למחלות אלו הן: דלקת של כלי הדם, מספרי מקרי שבץ מוחי, מחלות הנגרמות ממחסור בויטמינים, לופוס, זיהום מוח ולעיתים אף מחלות הנגרמות עקב מתח נפשי.

טיפול

עד היום לא נמצא מרפא למחלה קשה זו, יחד עם זאת ישנם פיתוחים תמידיים בנושא אשר מאפשרים להפחית את תדירות וחמירות סימפטומי הטרשת הנפוצה. במקרים מסויימים אף נצפתה האטה בהתקדמות המחלה עקב הטיפולים התרופתיים.
עיקר הטיפול בטרשת נפוצה הוא על ידי תרופות אשר פועלות בשתי דרכים עיקריות:

• טיפול בסימפטומי המחלה – הפחתת תדירות ועוצמת הסימפטומים, בנוסף לכך יש טיפול בסימפטומים משניים ושלישוניים כדוגמאת דכאון.
• עיכוב התקדמות המחלה והרס המייאלין – על ידי כך מואטת התקדמות המחלה והמשך הנזק למערכת העצבים, טיפול זה משפיע באופן שונה על כל חולה.

אל טיפולים אלה מתווסף גם טיפול פסיכולוגי אשר נועד לעזור לחולי טרשת נפוצה לחיות עם המחלה, שכן ברוב המקרים החולים יכולים לתפקד ברמה טובה ולהמשיך בחייהם עם שינויים מסויימים. תמיכה נפשית של גורמי מקצוע ומשפחה עוזרים רבות להתמודדות החולים עם המחלה ואף משפרים את תגובתם לטיפול התרופתי.