מלריה

מלריה הינה מחלה חמורה הנגרמת ע"י טפיל אשר מועבר בעקיצת יתוש. המחלה גורמת למקרים רבים של מוות בכל העולם, אך המחלה מהווה בעיה רצינית בעיקר בארצות מתפתחות עם אקלים חם – כגון אסיה, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה. (כ-40% מאוכלוסיית העולם נמצאת באזורי סיכון למחלה). יותר ממיליון אנשים מתים ממלריה בכל שנה, רובם ילדים ונשים הרות, ורובם באפריקה.

ישנם 4 סוגים של מלריה הנגרמים ע"י 4 טפילים מאותה משפחה, כאשר הקטלני שבניהם נמצא באפריקה, דרומית למדבר סהרה. המחלה יכולה להיות מסוכנת, אך ניתנת לטיפול באמצעות תרופות (בהתאם לסוג המלריה ומקום ההידבקות).

גורמים

טפיל המלריה (הנקרא פלסמודיום) חודר לגוף ברוק היתוש ונודד לתא בכבד, שם הוא מתרבה. כאשר אין עוד מקום בתא, הוא מתפוצץ ומשחרר פרזיטים רבים לדם. פרזיטים אלה תוקפים את תאי הדם האדומים, חודרים לתוכם ומתרבים. כ-48-72 שעות לאחר מכן, תאי הדם האדומים אליהם חדרו טפילים, מתפוצצים ומשחררים עוד פרזיטים לדם אשר תוקפים עוד תאי דם אדומים והתהליך ממשיך באופן מחזורי.

במקרים נדירים אדם יכול להידבק במחלה ע"י תרומת דם נגוע או שעובר יכול להידבק מאמא שלו בזמן ההיריון. ישנם יותר ממאה זנים שונים של הטפיל אשר גורמים למלריה במינים רבים של בעלי חיים בנוסף לבני אדם. ישנם 4 זנים של הטפיל אשר מדביקים בני אדם, כאשר לכל אחד מראה מיוחד משלו בבדיקה תחת מיקרוסקופ, וכל אחד גורם לתבנית שונה של סימפטומים. ייתכנו יותר מסוג אחד של הטפיל באזור ספציפי אשר יכולים להדביק את אותו האדם בו זמנית.

• פלסמודיום פלסיפרום הינו סוג הטפיל האחראי על רוב מקרי המוות ממלריה, במיוחד באפריקה. הזיהום יכול להתפתח בפתאומיות ולגרום לסיבוכים מסכני חיים רבים, אך עם טיפול מהיר ויעיל כמעט תמיד ניתן לרפא את המחלה.
• פלסמודיום ויוקס הינו סוג הטפיל הנפוץ ביותר ברחבי העולם וגורם לסימפטומים קלים יותר. לעומת זאת, מלריה הנגרמת ע"י סוג זה של הטפיל עלולה לחזור עד 3 שנים לאחר ההדבקה הראשונית ומחלה כרונית הינה מתישה.
• פלסמודיום מלריה יכול להישאר בדם תקופות ארוכות מבלי לגרום לסימפטומים, אך אדם נגוע, ללא סימפטומים, עדיין יכול להדביק אחרים באמצעות תרומות דם או דרך יתושים.
• פלסמודיום אוולה הינו סוג נדיר של הטפיל אשר יכול לגרום לחזרות של המחלה.

סימפטומים

הסימפטומים הטיפוסיים של מחלת המלריה כוללים חום גבוה, צמרמורות, כאבי שרירים וכאבי ראש. לעיתים ייתכנו בחילות והקאות, שיעול ושלשול. מחזורים של צמרמורות, חום גבוה והזעות אשר חוזרים כל יום-יומיים הינם תופעה טיפוסית של המחלה.

הסימפטומים מופיעים לראשונה 10-16 ימים לאחר עקיצה ע"י יתוש נגוע ומקביל להתפוצצותם של תאי דם אדומים אשר אליהם חדרו טפילים. כאשר הרבה תאי דם אדומים מודבקים ומתפוצצים בו זמנית, התקפים חוזרים של המחלה יכולים להופיע בפרקי זמן סדירים (כל יומיים-שלושה).

אנשים אשר נדבקו בפלסמודיום פלסיפרום (הגורם למחלה החמורה ביותר) עלולים לפתח בעיות דימום (חוסר קרישת דם), הלם, אי ספיקת כבד או כליות, בעיות במערכת העצבים המרכזית, תרדמת ויכולים למות מהזיהום או מסיבוכים נלווים. מלריה מוחית (תרדמת או פרכוסים) הינה קטלנית אם לא מטפלים בה מהר, ואפילו עם טיפול, כ-15%-20% עדיין מתים.

במקרים של פלסמודיום ויוקס, האדם המודבק יכול להרגיש בסדר בין ההתקפים ואפילו ללא טיפול, ההתקפים נרגעים לאחר כמה שבועות. במקרים של פלסמודיום פלסיפרום לעומת זאת, האדם המודבק צפוי להרגיש רע אפילו בין ההתקפים ובלי טיפול, עלול למות. הסיבה לכך שסוג זה של הטפיל כל כך אלים, היא שהוא יכול לתקוף תאי דם אדומים בכל שלבי ההתפתחות, דבר המוביל לרמות גבוהות מאוד של הטפיל בדם. לעומתו, פלסמודיום ויוקס תוקף רק תאי דם אדומים צעירים (בשלבים הראשונים של ההתפתחות), ומשמעות הדבר שמספר הטפילים בדם לא מגיעים לרמות הגבוהות שרואים בזיהום ע"י פלסיפרום.

זמן הדגירה

זמן הדגירה משתנה בהתאם לסוג הטפיל המדביק – סוגים מסוימים כגון פלסמודיום ויוקס ופלסמודיום אוולה, יכולים לדגור תקופה של עד 8-10 חודשים לפני גרימת סימפטומים. טפילים אלה נשארים רדומים בתאי הכבד במהלך תקופת הדגירה. חלק מהטפילים הרדומים הללו עלולים להישאר בכבד גם לאחר שאדם הבריא כבר ממלריה, וכך הוא עלול לחלות שוב.

אבחון

רופאים צריכים להיות חשדנים למלריה אצל אנשים אשר טיילו באזורים טרופיים לאחרונה, אשר קיבלו עירוי דם ואשר מפתחים חום גבוה וסימנים נוספים המדמים שפעת. הרופא לוקח טיפה של דם מהאצבע באמצעות דקירה קטנה ומביט בדגימה תחת מיקרוסקופ כדי לאמת את האבחון. מכיוון שניתן להידבק ביותר מסוג אחד של הטפיל, חשוב להבחין, בבדיקת הדם, באיזה מהטפיל או הטפילים מדובר – בחנה זו חשובה על מנת לבחור את הטיפול היעיל ביותר.

טיפול

ניתן לטפל במלריה קלה באמצעות תרופות דרך הפה, לעומת זאת, במלריה חמורה (אחד או יותר מהסימפטומים: תרדמת, אנמיה חמורה, אי ספיקת כליות, בצקת בריאות (מים בריאות), הלם, קרישת דם המתפשטת בכלי הדם, דימום ספונטני, חמצת (חומציות הדם), המוגלובין בשתן (חומר בכדוריות הדם האדומות המעביר את החמצן), צהבת, התקפים חוזרים של עוויתות ו/או ריכוז טפילים בדם העולה על 5%) יש צורך לתת את התרופות ונוזלים בעירוי.

ישנם שלושה גורמים המשפיעים על בחירת הטיפול: סוג הטפיל המזהם, מצבו הרפואי של החולה (מבוגר, ילד או אישה הרה עם מלריה קלה או חמורה) ורגישות הטפיל המזהם לתרופות. רגישות הטפיל לתרופות נקבעת לפי האזור שבו החולה נדבק במלריה – במקומות שונים בעולם ישנם סוגים של טפיל המלריה העמידים בפני תרופות מסוימות.

למטיילים בארצות אוקיאניה (קבוצת איים בדרום האוקיינוס השקט), אפריקה, דרום אמריקה, תת יבשת הודו ובאסיה מומלץ לקבל טיפול מונע במפלוקווין (Mephloquine), דוקסילין או מלרון.

• מפלוקווין:
  זוהי תרופה שנוטלים פעם בשבוע, באותה שעה כל פעם, אחרי אוכל ויש לשתות לפחות כוס מים אחת לאחר נטילתה. יש להתחיל את הטיפול לפחות שבוע לפני הנסיעה ולהמשיך ליטול את התרופה במהלך השהות באזור הנגוע ועוד 4 שבועות לאחר החזרה מהטיול.
  תופעות הלוואי לרוב מופיעות רק בתחילת הטיפול המונע וכוללות בחילות, סחרחורות, כאבי ראש והפרעות שינה. תופעות אלה אינן מצריכות הפסקת הטיפול. לעיתים נדירות תיתכנה תופעות לוואי חמורות יותר הכוללות הזיות, פרכוסים והתקפי חרדה. תופעות אלה מצריכות פנייה לרופא.
  תרופה זו אסורה לאנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, מחלת הנפילה או רגישות לתרופה. בנוסף, אם הנך נוטל תרופות באופן קבוע יש להודיע על כך לרופא מכיוון שאין ליטול את התרופה ביחד עם תרופות מסוימות. תרופה זו אינה מומלצת לאנשים המתכננים להטיס מטוס במהלך הטיול.
• דוקסילין:
  זוהי תרופה שנוטלים פעם ביום והיא יעילה באזורים בהם טפיל המלריה עמיד בפני מפלוקווין ובמקרים בהם המטייל לא יכול להשתמש במפלוקווין. יש ליטול את התרופה אחרי אוכל, לשתות לאחר מכן כוס נוזלים ואין לשכב כשעה אחרי נטילת התרופה.
  תופעת הלוואי השכיחה ביותר הינה צרבת חריפה, בנוסף היא גורמת לרגישות לשמש וסכנת כוויות שמש. תופעת לוואי נדירה יותר הינה פטרת באברי המין.
  אין לתת את התרופה לילדים מתחת לגיל 8 ולנשים בהיריון.
• מלרון:
  זוהי תרופה שמתחילים לקחת יום-יומיים לפני ההגעה לאזור הנגוע, ממשיכים ליטול את התרופה פעם ביום כל זמן שנמצאים באזור זה ועד שבוע לאחר העזיבה.
  במידה ולא נלקח טיפול מניעה ויש חשש למלריה, יש ליטול 4 כדורים פעם ביום במשך 3 ימים ולהגיע בהקדם האפשרי לרופא.
  תופעות הלוואי הן נדירות יחסית וכוללות כאבי בטן, בחילות וכאבי ראש.
  אין לתת את התרופה לנשים בהיריון או נשים מניקות ולתינוקות השוקלים פחות מ-11 ק"ג.
• כלורוקווין ופרוגווניל:
  תרופות אלו מתאימות למטיילים בצפון תאילנד ושאינם יכולים ליטול דוקסילין. יש לקחת 2 כדורים של כלורוקווין ו-2 כדורים ביום של פרוגווניל לשבוע.
  תופעות הלוואי מופיעות אצל כ- 5% מהנוטלים את התרופה והן כוללות פריחה, כיבים בפה ובחילות.
• אראלן (Aralen):
  תרופה זו מתאימה למטיילים במרכז אמריקה, דרום תורכיה, חלקים מסוימים בסין ובפיליפינים. נוטלים אותה עם אוכל, פעם בשבוע, מתחילים שבוע לפני החשיפה וממשיכים במהלך השהות ועד 4 שבועות לאחר העזיבה.
  תופעות הלוואי החמורות נדירות וכוללות הפרעות ראייה, התעלפות, חום גבוה, צמרמורות, ירידה באיכות השמיעה, פרכוסים, צלצולים באוזניים, גירוי בעור, דימומים ותשישות. תופעות הלוואי הרגילות כוללות שלשולים, בחילות, חוסר תיאבון וגירוי בעור.

בנוסף לטיפול התרופתי למניעת ההידבקות במלריה, יש לנקוט באמצעי הגנה נוספים נגד עקיצות יתושים: ללבוש בגדים בהירים המכסים את רוב הגוף, להשתמש בכילות ולמרוח תכשיר דוחה יתושים על חלקי הגוף החשופים.

האם מלריה מהווה בעיה לנשים בהריון?

מלריה מהווה סכנה חמורה לאישה בהריון ולהריון עצמו – זיהום המלריה אצל אישה בהיריון עלול להיות חמור יותר מאשר אצל אישה שאינה בהריון. המחלה יכולה להגביר את הסיכונים לבעיות בהריון כגון לידה מוקדמת, הפלה ולידת-מת. יותר ממיליון ילדים בכל העולם מתים ממלריה כל שנה. לכן מומלץ לנשים בהריון המטיילות לאזורים הנגועים במלריה ליטול את תרופות המניעה הנדרשות ולשים לב כי יש תרופות האסורות לנשים בהריון.

מתי לפנות לרופא

אנשים המטיילים באזורים הנגועים במלריה צריכים לפנות לרופא בהקדם במידה ושמים לב לאחד או יותר מהסימפטומים למחלה:

• עליית חום המלווה בצמרמורות ובהזעה או רעידות – מלריה הינה מחלה מסכנת חיים ולכן אין לדחות את ההגעה לרופא.
• הרופא יאבחן אם טפיל המלריה אכן קיים ואת סוג הטפיל באמצעות בדיקת דם ולפי התוצאות ימליץ על הטיפול היעיל ביותר.
• חשוב לזכור כי טיפול מונע אינו מונע הדבקה ב-100% ולכן גם אם נטלתם תרופות למניעת ההידבקות ופיתחתם סימנים מחשידים, פנו מיד לרופא.