סרטן השד

סרטן הוא מחלה שבה תאים מתרבים ללא שליטה וללא בקרת הגוף, סרטן השד הוא רק אחד מ-100 סוגי סרטן והוא מופיע בקרב נשים בעיקר אך גם בגברים ביחס של 1:100 (מאה נשים לגבר אחד). כמו רוב אזורי הגוף, גם תאי רקמת השד גדלים, כאשר גדילה זו נמצאת תחת בקרה של הגנים של אותו התא. אם גנים אלו עוברים איזשהו שינוי (מוטציה) אזי הם עלולים לאבד את בקרתם על גדילת התא, כך התא יכול לגדול ללא מעצורים וליצור גידול ממאיר (סרטני) ברקמת השד. סרטן השד נוצר בדרך כלל נוצר בתאי צינוריות החלב ובבלוטות שיוצרות את החלב (לרוב ממוקמים ברבע החיצוני העליון של השד, לכוון בית-השחי) ,מתאים אלו הסרטן יכול לפלוש לרקמות אחרות באמצעות חדירה לכלי הדם ונדידה עם זרם הדם לאיברים מרוחקים ליצירת גידולים סרטניים (הנקראים גרורות המטוגניות – תאים סרטניים הנישאים ומתפזרים דרך זרם הדם).

סרטן השד מתפשט לרוב לאיברים מרוחקים כגון: עצמות, ריאות, כבד ולמוח. בזמן ביופסיה (בדיקת הרקמה מן החולה) של גוש חשוד בשד לעיתים יאובחן מצב קדם סרטני, הנקרא "סרטן תוך אונתי" בתוך אוניות החלב (אזור בשד המכיל את הבלוטות המייצרות את החלב), במצב זה יש לחולה סיכון של 25% לפתח סרטן שד פולשני ב-25 השנים הבאות.

למרות שהסרטן נגרם כתוצאה משינויים אנורמאליים בקוד הגנטי (או בתהליך שכפולו) של התא, רק
ב-5%-10% מהמקרים הסרטן מורש מאחד ההורים החולים לילדיהם. 90% ממקרי סרטן השד נגרמים כתוצאה משינויים אנורמאליים בגנים עקב תהליך הזקנה וגורמים סביבתיים.

סימפטומים ואבחון

ישנם סוגים שונים של סימפטומים אפשריים לסרטן השד ומצד שני ישנם מקרים רבים של סרטן השד שאין להם סימפטומים כלל. בנוסף ישנם סימפטומים הדומים לאלה של סרטן השד שעלולים להיות כתוצאה ממצבים שאינם סרטניים כלל כגון זיהום דלקתי.

הסימפטומים השכיחים ביותר של סרטן השד כוללים:

• פטמות - שינוי בתחושת הפטמות (רגישות יתר), שינוי במראה, הפרשות - במצב כזה יש לבדוק האם ההפרשה ספונטאנית (לא קשורה לטיפול תרופתי), בשד אחד או בשניהם, מוגבל לצינור חלב אחד (ע"פ בדיקה רפואית) ומלווה בגוש הניתן למישוש.
• השד – שינוי בגודל, צבע וצורה – בליטה על פני השד, נפיחות, אדמומיות או מראה הדומה לקליפה של תפוז הנם סימפטומים הדורשים בדיקה רפואית דחופה.
• גוש, התעבות של השד או באזור בית-השחי עלולים להצביע על סרטן אזורי מתקדם.

אבחון המחלה עלול לקחת שבועות שכן יש צורך בבדיקות רבות כגון: אולטרה-סאונד (עוזרת לאבחן בין גידול סרטני ללא סרטני- שפיר), שאיבה במחט (שאיבת נוזל מהגוש ובדיקת הרכבו) וביופסיה (משמשת לאבחון סוג הגוש ע"י הוצאתו ובדיקתו).

גילוי מוקדם

ניתן לחלק את התפתחותו של סרטן השד לארבעה חלקים כאשר גילוי הגידול בשלב הראשוני של המחלה (גוש קטן ובלוטות בית השחי נקיות מתאים סרטניים) מגדיל את הסיכוי להחלמה לכדי 80%-90%. לעומת זאת גילוי בשלב הרביעי והסופי (גידול גדול יותר והתפשטות גרורות במערכות הגוף השונות) מקטין את סיכויי ההחלמה בצורה משמעותית. על כן מומלץ לבצע מספר פעולות במהלך החיים שיכולות לעזור בגילויו המוקדם:

• עריכת בדיקה עצמית של השד (לאחר הווסת) החל מגיל 20.
• מגיל 20 עד 39 מומלץ לקבוע בדיקות קליניות בידי רופא כל שלוש שנים (בדיקה חזותית ובדיקה ידנית).
• עד גיל 40 לעבור בדיקת ממוגרמה אחת לפחות.
• מגיל 40 עד 49 לעבור בדיקת ממוגרמה כל שנה/שנתיים (בהתאם לממצאים).
• מגיל 50 מומלץ לעבור בדיקת ממוגרמה כל שנה.

הדרך היעילה ביותר לאבחון מוקדם של סרטן השד היא בדיקת הממוגרמה אשר מאפשרת גילוי גושים הקטנים מידי מכדי להתגלות במישוש, אך עדיין חשוב לבצע את שתי הבדיקות במקביל – 25% ממקרי סרטן השד מתגלים כתוצאה מבדיקת שד עצמית בלבד (ללא ממוגרמה), 35% מבדיקת ממוגרמה בלבד ו-40% משתיהן יחד.

הבדיקה העצמית של השד לוקחת מספר דקות ויכולה לעזור באבחון מוקדם של המחלה, שבתורו יכול להגביר את הסיכוי לשרוד את המחלה, לכן חשוב לדעת איך מבצעים את הבדיקה העצמית של השד אשר מורכבת משלושה שלבים:

• במקלחת - בעזרת שלוש אצבעות אמצעיות צמודות זו לזו של היד הנגדית לשד יש לעבור על כל השד בתנועות סיבוביות, כאשר היד הצמודה לשד הנבדק מורמת מעל לראש. יש לבדוק בדרך דומה גם את השד השני.
• מול ראי – יש לבחון את השדיים ולחפש שינויים במצב עמידתם: שמים את הידיים על המותניים ומתבוננים בשדיים, מחפשים שקיעה או תזוזה בפטמה, לאחר מכן יש להרים את הידיים מעל לראש ולבחון את השדיים במצב זה. כדי לבדוק את הפטמה יש ללחוץ בעדינות כדי להבחין בהפרשה, התקשות או כל שינוי אחר.
• בשכיבה – יש לשים כרית מתחת לכתף של השד הנבדק, להרים את היד הצמודה לשד ולהניחה מתחת לראש. עם היד הנגדית יש לבצע את הבדיקה כפי שהוסבר בבדיקה במקלחת ולאחר מכן יש לבדוק את השד השני.

מי בסכנה

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים, קיימת עלייה ניכרת במספר מקרי סרטן השד המאובחנים בישראל והוא מהווה כשליש מכלל מקרי הסרטן אצל נשים.כיום אחת מכל 9 נשים בישראל תחלה בסרטן השד במהלך חייה לרוב בין הגילאים 40-65.

ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד:

• השמנת יתר- שומן עודף מגביר את קצב יצירת אסטרוגן (הורמון המין הנשי) מחוץ לשחלות וכך מוסיף לסך כמות האסטרוגן בגוף ורמה גבוהה שלו מסוכנת.
• חוסר פעילות גופנית.
• קבלת הווסת בגיל צעיר או כניסה מאוחרת לגיל הבלות.
• לידה ראשונה בגיל מאוחר (אחרי גיל 35) או לא ללדת כלל.
• ישנם מחקרים הטוענים כי לקיחת גלולות למניעת היריון לאורך זמן העולה על 10 שנים, מתחת לגיל 35 גם כן מגבירה את הסיכויים לחלות בסרטן השד, אך נושא זה שנוי במחלוקת.
• היסטוריה משפחתית של סרטן השד (בעיקר אם מדובר באם או אחות) מגבירים את הסיכוי לחלות במחלה, יחד עם זאת ב-80% ממקרי סרטן השד אין כל רקע משפחתי למחלה.
• היסטוריה אישית – אישה שחלתה בסרטן השד בעלת סיכון גדול לפתח את המחלה גם בשד השני, אם בביופסיה התגלתה המחלה כקדם סרטנית, לאישה סיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן השד, בנוסף לכך עבר של סרטן באזור אחר בגוף (בעיקר סרטן הרחם, שחלה והמעי הגס) מגבירים את הסיכון לחלות בסרטן השד.
• רקמת שד צפופה (אותה אפשר לאבחן באמצעות בדיקת ממוגרמה – צילום רנטגן של השד).
• היסטוריה של טיפולים הורמונלים (אסטרוגן ופרוגסטרון).
• שינויים בגנים, במיוחד בשניים הנקראים BRCA1 ו- BRCA2, מגבירים את סיכויי האישה ללקות בסרטן השד (40%-80% מנשים עם מוטציה בגנים אלו תחלנה בסרטן השד).

עדיין חוקרים מה הגורמים הספציפיים לסרטן השד, אך ניתן לשלוט ברוב גורמי הסיכון בחיינו על מנת להקטין את הסיכוי ללקות במחלה, לכן מומלץ לשמור על תזונה בריאה, פעילות גופנית ולהימנע מעישון.

טיפולים ותופעות לוואי

לכל חולה מותאמת תוכנית טיפול מיוחדת בהתאם לשלב הסרטן ומצבה הבריאותי, אשר מטרתה לתקוף את התאים הסרטניים בדרכים שונות ולהפחית את הסיכון של חזרת המחלה.
התוכנית השכיחה ביותר היא שילוב של ניתוח להסרת הגידול המלווה בטיפולים כימותרפיים (שימוש בחומרים כימיים במינון ההורג או מעכב התפתחותם של תאים סרטניים). לאחר מכן ניתן טיפול באמצעות קרינה (הגורמת נזק לרקמה המכילה את התאים הסרטניים), אם מדובר בסרטן המושפע מהורמונים ניתן טיפול הורמונלי (בדרך כלל מדכאי אסטרוגן).

כימותרפיה יעילה נגד תאים המתחלקים בקצב מהיר ולכן פוגעת גם בתאי גוף שאינם סרטניים, אך גופינו יכול לתקן נזק זה בתאים נורמאלים בנוסף לתרופות העוזרות לשלוט ברוב תופעות הלוואי. תופעות הלוואי של טיפול הכימותרפיה כוללות החלשות העצמות, נזק לעצבים בידיים וכפות הרגליים (מחלת עצבים), גירוי תעלות הדמע הגורם לדמיעת יתר, יתכנו נזקים ללב ובמקרים נדירים תיתכן התפתחות של לויקמיה (סרטן הדם).

ישנם טיפולים ספציפיים המכוונים לפגיעה במאפיינים ספציפיים של תאי סרטן ובסבירות נמוכה יותר לפגיעה בתאים נורמאליים של הגוף בחלקם משתמשים בנוגדנים (חלבוני מערכת החיסון הספציפים לפולשים).

סיכון של חזרת המחלה

המחלה יכולה לחזור באופן מקומי (בדופן החזה, לרוב באזור הצלקת של ניתוח כריתת השד) או באופן אזורי (באזור הלימפה בבית-השחי ולעיתים נדירות באזורי לימפה אחרים). הסיכוי לחזרה מקומית של המחלה הוא כ-8% והוא מושפע בעיקר מגודל הגידול המקורי וממעורבות מערכת הלימפה. משמעותה של חזרה מקומית היא לרוב מחלה גרורתית (שהתפשטה) כאשר ברוב המקרים הגרורות מתגלות עד שנתיים מגילוי חזרת המחלה.

עבר של סרטן השד מגביר את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס או השחלה, לכן יש לבצע את הבדיקות לגילוי מוקדם של סרטנים אלו (בדיקת דם סמוי בצואה) כל שנה.