עיוורון צבעים

אחת מלקויות העיניים הנפוצות בבני אדם באופן חריג לעומת שאר בעלי החיים בטבע היא עיוורון צבעים. בדרך כלל כאשר בעל חיים סובל מעיוורון צבעים לקות זו פוגעת בכישוריו וביכולתו להתפתח ולשרוד, אנו המין היחיד שהתגבר על מכשול זה והמשיך לשגשג איתו, עקב כך לא קיים לחץ אבולוציוני לסלק את המוטציות הגנטיות הללו שכן גם איתן אנו שורדים. כשלים מולדים או נרכשים בתאים חיישני האור ברשתית העין גורמים לבעיה בקליטת הצבעים ירוק או אדום או כחול או שילוב כלשהו שלהם. עיוורון צבעים מופיע בדרגות שונות אשר על פי זאת יכולים להוות בעיה בדרגות חומרה שונות. שכיחות הלקות באוכלוסייה משתנה בין המינים, כך 8% עד 10% מהגברים סובלים מעיוורון צבעים לעומת רק חצי אחוז מאוכלוסיית הנשים.

באופן נורמלי בעין האנושית ישנם 3 סוגים של התאים מסוג חיישני אור ברשתית העין, כל סוג רגיש לאורך גל שונה של אור: אור ירוק, אור כחול או אור אדום. כאשר אחד או יותר סוגים של התאים חיישני האור הללו פגום או לא קיים, לא ניתן להבחין בצבע אור זה ולעיתים יש סטייה בגווני הצבעים הנראים. לרוב האנשים הסובלים מעיוורון צבעים ישנה פגיעה בקליטת צבעים מסויימים אך רק מעט מאד באמת עיוורי צבעים לחלוטין ואינם מסוגלים לראות אף צבע כלל.

גורמים

רוב הבעיות הגורמות לעיוורון צבעים מקורם במוטציות גנטיות אשר מורשות לאורך הדורות, לכן רוב הסובלים מלקות זו הם עיוורי צבעים מלידה. גורמים נוספים הם: מוטציות המופיעות במהלך החיים, מחלות, חבלות בעיניים, בעיות בעצב הראייה או תופעות לוואי של תרופות מסויימות. כל תקלה בין אם מורשת גנטית או נרכשת במהלך החיים אשר פוגעת במערכת המורכבת של פיענוח הצבעים בעין ושידורם דרך עצב הראייה למוח עלולה להוביל לעיוורון צבעים. הגנים המעורבים בעיוורון צבעים ממוקמים על כרומוזום X וכאשר מוטציות מופיעות בהם הן רציסיביות, כלומר הן מתבטאות בגברים כיוון שיש להם כרומוזום X אחד, אך אצל נשים מוטציות אלה יתבטאו רק אם קיימת מוטציה גם בכרומוזום X השני שיש לנשים, אחרת הן תהיינה רק נשאיות של מוטציות אלה ללא סימפטומים וללא השפעה על ראייתן.

סימפטומים

סימפטומי עיוורון צבעים משתנים בטווח רחב אשר מתחיל מעיוורון צבעים לא מורגש כלל אשר הסובלים ממנו כלל אינם מודעים להמצאות הבעיה ועד לעיוורון צבעים חמור אשר מאפשר אך ורק הבחנה בין צללים שונים. במקרים נדירים ישנם עיוורי צבעים "אמיתיים" אשר רואים רק את הצבעים שחור, לבן ואפור. באופן המורש של עיוורון צבעים הלקות מועברת על ידי כרומוזום X ובדרך כלל זה מוביל לחוסר יכולת להבחין בין הצבעים אדום וירוק, זהו המצב השכיח ביותר בקרב הגברים אשר סובלים מעיוורון צבעים. מחלות אשר גורמות לעיוורון צבעים גורמות בדרך כלל לחוסר יכולת להבחין בין הצבעים כחול וצהוב.

סוגי עיוורון צבעים

כאשר מדובר במופע המורש גנטית אשר מוביל לעיוורון צבעים מלידה, ישנם 3 סוגים שונים:

• מונוכרומטי – סוג זה של עיוורון צבעים הוא הנדיר ביותר והוא מאופיין בחוסר מוחלט להבחין בצבעים כלשהם מלבד שחור, לבן ואפור. במקרה זה שניים או שלושה מתוך שלושת סוגי תאי חיישני האור ברשתית העין פגומים או חסרים.
• דיכרומטי – סוג זה של עיוורון צבעים נגרם על ידי פגיעה בסוג אחד של תאי חיישני האור, יש לסוג זה מספר מופעים שונים:

  -פרוטנופיה – כאשר תאי חיישני האור הקולטים את האור האדום אינם קיימים כלל. עיוורון צבעים זה הינו מורש ונמצא באחוז מאוכלוסיית הגברים. זוהי בעיה רצינית בעולם המודרני שכן הצבע האדום משמש לדברים שונים כגון: רמזורים, תמרורים, חוטי חשמל, מאכלים ועוד.

  -דיוטרנופיה - כאשר תאי חיישני האור הקולטים את האור הירוק אינם קיימים כלל, עיוורון צבעים זה מתרחש כאשר חסרים שני קולטי צבע וכך לא ניתן להבחין בין גווני ירוק ואדום. לקות זו עוברת בתורשה רק לגברים ונמצאת באחוז מאוכלוסיית הגברים.

  -טריטנופיה – לקות נדירה ביותר בה לא קיימים הקולטנים לצבע הכחול כלל.

• טריכרומטי – סוג זה של עיוורון צבעים הינו שכיח למדי ונכללות בו דרגות שונות וקלות של עיוורון צבעים. מצב זה מתקיים כאשר חיישני קליטת האור מאבדים את תדר האור הנכון והם מכוונים לתדר אחר של אור או כאשר ישנו חוסר לא מלא של סוג אחד מחיישני האור. גם לסוג זה יש 3 מופעים שונים:

  -פרוטנורמלי – זוהי לקות קלה יחסית אשר בה משתנה תדר האור של חיישני האור האדומים והם הופכים קרובים יותר לתדר האור הירוק, כתוצאה מכך ישנו קושי להבחין בין הצבעים ירוק ואדום. לקות זו מורשת וקיימת באחוז מאוכלוסיית הגברים.

  -דיוטרנורמלי – לקות זו שכיחה ביותר בה קולטני האור הירוק משתנים ממצבם הנורמלי מה שמוביל באופן קל על ההבחנה בין גווני אדום וירוק. לקות זו מורשת והיא מופיעה בחמישה אחוזים מאוכלוסיית הגברים.

  -טריטרנורמלי – לקות זו נדירה ביותר אשר עוברת באופן מורש ופוגעת ביכולת להבחין בין גווני כחול וצהוב.

אבחון

על מנת לאבחן עיוורון צבעים נערכות בדיקות המשתמשות בתרשימים בעלי צבעים שונים המאפשרים בדיקה של יכולת ההבחנה בין צבעים וגוונים שונים. יש לציין כשליש מהאנשים הסובלים מעיוורון צבעים כלשהו אינם מודעים לכך כלל וגם לאחר בדיקות ראייה הם מתכחשים לתוצאה שכן הם לא מודעים לכך שניתן לראות את הצבעים בצורה אחרת. כיוון שניתן לחיות ללא בעיות מיוחדות כאשר עיוורון הצבעים קל עד בינוני אפשר להבין מדוע רבים מתכחשים לתוצאות הבדיקה. האבחון נעשה על ידי 4 מבדקים עיקריים:

• מבדק אישיהרה – במבדק זה ישנם תרשימים של מספרים בצבע מסויים על רקע צבעים שונים, המספר והרקע מורכבים מנקודות ולא ממשטח אחד חלק. ניתן לאבחן כך לקות של חוסר הבחנה בין אדום וירוק. אדם בעל עיוורון צבעים לא יצליח לראות את הספרות או שיראה ספרות שונות מהרצוי, זאת על פי המבדק הספציפי.
• מבדק מדמונט – על פי מבדק ראייה זה ניתן לאבחן לעיתים איזו לקות ראייה יש מתוך כלל הלקויות.
• מבדק פרנזוורת – על פי מבדק זה יש לסדר חפצים על פי גוון הצבע שלהם באופן הדרגתי מהבהיר לכהה, על פי זאת ניתן לאבחן את סוג הלקות ואף את רמת הגוון שממנו כבר לא ניתן להבחין בהבדל.
• מבדק ריצ'מונד – גם כאן מוצגות ספרות בצבע על רקע צבעים שונים, בנוסף לכך מוצגות צורות במקום ספרות ועל ידי כך מאובחן עיוורון צבעים גם בילדים קטנים.

טיפול

לא קיים טיפול לעיוורון צבעים גנטי אשר מהווה את הרוב המוחלט מהלקות, אך במקרים בהם עיוורון הצבעים נובע מחבלה או ממחלה כדוגמאת סכרת ניתן לטפל במחלה עצמה ובחלק מהמקרים ניתן לתקן פגיעה שנוצרה כתוצאה מחבלה ועל ידי כך לשחזר ראייה מלאה. באופן כללי עיוורון צבעים זו לקות חשוכת מרפא כיום, יחד עם זאת מחקר בנושא תרפיה גנטית אשר חוקר אחר אפשרות להחליף גן פגוע בגן תקין, הוא מקור לתקווה בנושא זה.

אמנם לא ניתן לרפא את הלקות אך חשוב לאבחן אותה במיוחד בילדים קטנים אשר אינם מודעים לבעיה ועל ידי כך נתקלים בקשיים במהלך לימודיהם וחייהם.