תוכן [ הסתר ]

קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה לגלאוקומה

בדרך כלל מחלת גלאוקומה מתפתחת מגיל 40 ומעלה אך ישנם מקרים בהם המחלה מופיעה גם בגילאים מוקדמים יותר ואף בילדים ובתינוקות. באפריקאים-אמריקאים תדירות מחלת הגלאוקומה בגיל צעיר גבוהה יותר ואופן התפשטותה חריף יותר. בנוסף לאפריקאים-אמריקאים קבוצת הסיכון המוגבר מורכב מהבאים:

  • אפריקאים-אמריקאים, אירים, רוסים, יפנים, היספנים, אינואיטים וסקנדינבים.
  • אנשים באוכלוסייה הכללית מעל גיל 40.
  • אנשים בעלי קרובי משפחה שחלו במחלת הגלאוקומה ובעלי היסטוריה משפחתית של המחלה.
  • בעלי קוצר ראייה חריף.
  • חולי סכרת.
  • אנשים הנוטלים תרופות המבוססות על סטרואידים.
  • אנשים בעלי לחץ נוזלי תוך עיני גבוה, מעל 21 מ"מ כספית.
  • אנשים בעלי עובי קרנית נמוך, מתחת ל530 מיקרון.
  • אנשים החולים במחלות כלי דם שונות. זהו שדה מחקר חדש אשר מוצא קשר בין גלאוקומה לבין מחלות כלי דם.

סימפטומים

בדרך כלל בתחילת המחלה יש מעט מאד סימפטומים ולרוב אין סימפטומים כלל. הסימפטום הראשון של גלאוקומה בדרך כלל הוא איבוד הראייה ההיקפית או הראייה הצידית אשר אנו פחות מודעים אליהם. כך חולי גלאוקומה מאבדים חלקים נרחבים מראייתם ההיקפית והצידית מבלי לשים לב, בדרך כלל רק לאחר ששדה הראייה המרכזי נפגע החולים מתחילים להיות מודעים לכך שהם סובלים מבעיית עיניים. בשלב זה המחלה נמצאת בשלב מתקדם יחסית כבר. לעומת זאת ישנם מקרים בהם העלייה בלחץ הנוזלי התוך עיני גורמת לכאבי עיניים פתאומיים, כאבי ראש חריפים, ראייה מטושטשת וראיית הילה מסנוורת סביב מקורות אור.

בנוסף לכך, ישנם סימפטומים נוספים המהווים אזהרה חמורה ואם הם ישנם יש לפנות לטיפול רפואי מיידי:

  • הצרה של שדה הראייה (Tunnel Vision).
  • איבוד ראייה.
  • אדמומיות חריפה של העיניים.
  • עיניים מעורפלות.
  • בחילה או הקאה.
  • כאבים חריפים בעיניים.

אבחון

אבחון מחלת הגלאוקומה במקרים האופטימלים מתרחש כאשר אדם מגיע באופן תקופתי לבדיקת עיניים שיגרתית גם ללא סיבה מיוחדת או חווית סימפטומים מסויימים. ההמלצה לאנשים מהאוכלוסייה הכללית מגיל 40 ומעלה היא לעבור בדיקת עיניים אחת לשנה או שנתיים, כך עד גיל 60 או 70 ומגילאים אלו, כיוון ששכיחות המחלה עולה מכ 3% ל 8%, יש לערוך בדיקות תכופות יותר. לגבי אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון מוגבר, יש לעבור בדיקות תקופתיות באופן תדיר יותר כבר מגיל 40 ואם ישנה היסטוריה משפחתית של מחלת הגלאוקומה אף מגילאים מוקדמים יותר. על כל מקרה יש להשמע להוראות רופא העיניים שכן פיזיולוגיית כל אדם שונה ועל כן הדרישה לבדיקות תקופתיות אינדיבידואלית לכל אחד.

בדיקות המשמשות לאבחון גלאוקומה מבוצעות על ידי רופא עיניים והן קצרות יחסית ולא מכאיבות כלל. בין הבדיקות שנערכות מבוצעת בדיקה שנועדה לאבחן את הלחץ התוך עיני בכל אחת מעיני המטופל. בדיקה זו נקראת טונומטריה ובה נמדד הלחץ התוך עיני על ידי מכשיר הטונומטר. במקרים בהם לחץ העין גבוה מהרגיל (21 מ"מ כספית) מתפתח חשד לגלאוקומה. בנוסף לכך רופא העיניים מבצע בדיקה של עצב הראייה על מנת לאבחן האם הוא נפגע או האם הרקמות סביבו לא תקינות. בדיקות עצב הראייה נעשות על ידי מכשירי הדמייה וצילום ומיפוי כלי הדם סביבו.

בדיקת שדה הראייה ובמיוחד שדה הראייה ההיקפי מבוצעת, כך מאבחן רופא העיניים את טווח שדה הראייה של המטופל ומסיק על אובדן הראייה במידה והוא ישנו.

הבעיה העיקרית באבחון גלאוקומה היא בכך שאין בני האדם בעלי סטנדרטים קבועים בפיזיולוגיה ובמצב הנורמלי והתקין של גופנו. עקב כך ישנו קושי באבחון לחץ תוך עיני לא נורמלי שכן מהו נורמלי?

ישנם אנשים בהם הלחץ התוך עיני הנורמלי הינו גבוה מהרף הממוצע העומד על 21 מ"מ כספית והם לא מפתחים גלאוקומה לאורך כל חייהם ונהנים מעיניים בריאות לחלוטין. בנוסף לכך עצב הראייה הינו איבר פיזיולוגי אשר מגיב אחרת בכל אחת מאיתנו, יתכן וכי לחץ מוגבר זה באדם אחד יגרום לגלאוקומה ועיוורון ובאדם אחר עצב הראייה כלל לא נפגע. יתרה מכך ניתן לראות כי הלחץ התוך עיני משתנה במהלך היממה ואף בין ימים שונים, עונות שונות, גילאים שונים ואף בין שתי העיניים באותו אדם. דבר זה גורם לכך שאבחון מחלת הגלאוקומה בהתבסס על מדידות הלחץ התוך עיני אינן חד משמעיות ולא ניתן לאבחן במקרים אלה את המחלה על סמך ביקור אחד אלא רק על סמך ביקורים חוזרים למשך תקופה מסויימת.

כיוון שמחלת הגלאוקומה בעלת טווח רחב ומתפתחת ובשל העובדה שבני אדם שונים זה מזה פיזיולוגית, האבחון במקרים הגבוליים עלול לקחת זמן רב ובזמן זה המחלה מתפתחת ואובדן הראייה גובר. יחד עם זאת, כל זה נכון לגבי המקרים הגבוליים אך לגבי המקרים הברורים האבחון מהיר יותר וברור יותר כבר מהבדיקות הראשונות.

בדיקות כלליות נערכות גם כן, שכן מחלות מסויימות נחשדות כגורמות סיכון של מחלת הגלאוקומה, בין בדיקות אלה נכללות הבדיקות הבאות: בדיקות דם לרבות ספירת דם ותפקודי קרישת הדם, בדיקות זרימת הדם בעורקים המובילים דם על איזור הראש, מדידת פעילותו של הלב וכלי הדם, שלילת מחלות אחרות אשר בעלות סימפטומים דומים.

ככל שהאבחון מבוצע מוקדם יותר בשלבי התפתחות המחלה כך תוצאות הטיפול טובות יותר באופן משמעותי.

טיפול

טיפול בגלאוקומה באופן מוחלט אינו קיים היום, הנזק שנעשה לרקמת העין ולתאי העצבים לא ניתן לתיקון. יחד עם זאת ישנן דרכי טיפול יעילות ביותר אשר מאפשרות את האטת התקדמות המחלה ואף עצירת היווצרות הנזק. ככל שהטיפול ניתן בשלבים מוקדמים יותר של המחלה כך תוצאותיו טובות יותר, כיום רוב המוחלט של מטופלי הגלאוקומה אשר בהם אובחנה המחלה בשלביה המוקדמים אינם מתעוורים.

הטיפול במחלת הגלאוקומה מורכב משילובים שונים של הדרכים הבאות:

  • טיפות עיניים - טיפות אלה מפחיתות את הצטברות הנוזל התוך עיני, ישנן טיפות אחרות אשר מגבירות את ניקוז הנוזל התוך עיני החוצה מן העין. ישנן תופעות לוואי אפשריות לטיפות עיניים אלה אשר כוללות: אלרגיה, אדמומיות של העיניים, צריבה זמנית של העיניים, ראייה מטושטשת לזמן קצר וגירוי בעיניים. ישנן תרופות לטיפול בגלאוקומה אשר עלולות להשפיע על הלב והריאות על כן לכל אדם מותאמות תרופות על פי מצבו הרפואי הכולל.
  • ניתוח לייזר - באנשים החולים בגלאוקומה פתוחת זווית ניתוח זה מגביר מעט את הזרימה החוצה מהעין אל תעלת הניקוז של נוזל העין. באנשים החולים בגלאוקומה סגורת זווית ניתוח הלייזר מאפשר הסרה של חסימה הקיימת בדרכי הניקוז של הנוזל העיני.

ישנם מספר סוגים של ניתוחי לייזר אפשריים בטיפול במחלת הגלאוקומה והם:

  • ניתוח לייזר הנקרא trabeculoplasty - אשר בו קרן הלייזר משמשת לפתיחת מערכת תעלת הניקוז. טיפול זה ממולץ לחולי גלאוקומה בעלת זווית פתוחה.
  • ניתוח לייזר הנקרא iridotomy - אשר בו קרן הלייזר מנקבת חור זעיר בקשתית, חור זה משמש כמקור נוסף לניקוז הנוזל העיני והפחתת הלחץ התוך עיני. טיפול זה ממולץ לחולי גלאוקומה בעלת זווית סגורה.
  • ניתוח לייזר בשם cyclophotocoagulation - אשר בו קרן הלייזר מטפלת בגוף הריסני (ciliary body) אשר ממנו נובע הנוזל העיני. כך מופחתת יצירת הנוזל התוך עיני ואיתו מופחת הלחץ התוך עיני. טיפול זה ממולץ לחולים בעלי גלאוקומה מתקדמת ביותר.
  • ניתוח trabeculectomy - בניתוח זה נוצרת תעלת ניקוז חדשה על מנת לסייע בניקוז הנוזל העיני. ניתוח זה עדיין בתהליכי פיתוח ברחבי העולם לרבות ישראל, כיום אחוזי ההצלחה אינם גבוהים וישנם סיבוכים בעייתיים כדוגמאת זיהומים.

יש לציין כי חוסר הצלחתו של הטיפול התרופתי, בצורת הכדורים וטיפות העיניים, כפי שמצופה שיצליח מתרחש עקב חוסר עקביות מצד החולה. יש לזכור כי מרבית החולים הינם קשישים ובעלי בעיות זיכרון וקואורדינציה, על פי זאת נמצא כי התרופות ניטלות רק ב 76% מהפעמים לעומת הנדרש וזו הסיבה לכך שהטיפול אינו מצליח כפי שהוא אמור.