צפדת ופלצת הינם השמות העבריים של מחלת טטנוס. מחלת טטנוס הינה מחלה מסוכנת ופטאלית אשר עלולה לגרום למוות. ניתן לראות כי בשנות ה 50 נפטרו עשרות תינוקות במדינת ישראל ממחלת טטנוס, אך משנת 1990 לאחר שפותח החיסון נגד המחלה, טטנוס כמעט ולא מופיעה כלל בישראל ובעולם המערבי. במדינות העולם השלישי בהם אין חיסון למחלה ישנו שיעור תמותה אדיר אשר גובה את חייהם של מאות אלפי ילדים בשנה. יש להבין כי הסיבה לכך שהמחלה נעלמה בישראל ובעולם המערבי היא הודות לחיסון, ברגע שילד לא מחוסן הוא נתון בסכנה כמו ילדי העולם השלישי. יתרה מכך חיידק ה Clostridium tetani. אשר גורם למחלת טטנוס, משגשג במזג אוויר חם ולח, כדוגמאת זה השורר בישראל.
סימפטומים
הסימפטומים של מחלת טטנוס יכולים להופיע החל ממספר ימים ועד מספר שבועות לאחר שחיידק ה Clostridium tetani. חדר לגוף דרך חתך או פצע. זמן הדגירה של החיידק בתוך הגוף נע בין 3 ימים ל 3 שבועות. הסימפטומים האופייניים למחלת הטטנוס כוללים:
- עוויתות באיזור שרירי הלסת, שרירי הצוואר ושרירים נוספים – כאשר הרעלן אשר מופרש על ידי חיידק ה Clostridium tetani. מתפשט לעצבים, הוא גורם לעוויתות בשרירי הלסת והפנים. שרירים נוספים אשר סובלים מעוויתות אופייניות למחלת טטנוס הם שרירי החזה, הבטן והגב.
- התקשות של הלסת, צוואר ושרירים נוספים – סימפטומים אלה הם המקור לשמה העממי של מחלת טטנוס "נועל לסתות" (lockjaw). במקרים אלה ננעלות הלסתות ונוצרת התקשות סביב הצוואר מה שמוביל לקושי בבליעה.
- קושי בנשימה – עוויתות חמורות עלולות להשפיע על השרירים של דרכי הנשימה ועל ידי כך לגרום לקשיים בנשימה.
- מחלת הטטנוס מופיע לרוב עם חום גוף גבוה.
גורמים
החיידק אשר גורם למחלת טטנוס, חיידק ה Clostridium tetani. , מצוי לרוב באדמה, אבק ובצואת בעלי חיים ובני אדם. כאשר חיידק זה חודר לעומק הגוף דרך חתך או פצע עמוק, נבגים של החיידק מייצרים רעלנים חזקים מאד בשם טטנוספזמין וטטנוליזין, אשר פועלים על מקומות שונים של מערכת העצבים בגוף הנדבק. השפעתם של רעלנים אלו על מערכת העצבים היא זו שגורמת לסימפטומים האופייניים של טטנוס, העוויתות והתקשות השרירים.
אבחון
אבחון המחלה מבוצע על ידי בדיקה גופנית וסימני הסימפטומים האופייניים למחלת הטטנוס כדוגמאת עוויתות השרירים, התקשות השרירים, נעילת לסתות וכאבים. בדיקות מעבדה מאפשרות לזהות האם מדובר בחיידק
ה Clostridium tetani..
טיפול
בדרך כלל כאשר מזוהה החולה כחולה בטטנוס המחלה בשלב חמור ביותר וישנה סכנה ממשית לחייו. סכנת החיים נגרמת בשל חסימת דרכי הנשימה עקב פגיעה בעצבים השולטים על שרירי הנשימה, התפתחות דלקת ריאות חריפה או פגיעה בתפקוד מערכת העצבים האוטונומית. מערכת העצבים האוטונומית היא זו אשר אחראית על שרירי הלב ושאר שרירי הגוף ובלוטות הגוף אשר אין לנו שליטה ישירה עליהם.
הטיפול במחלת הטטנוס לאחר שהתגלתה מורכב מתרופות וטיפול סיעודי ארוך טווח.
התרופות אשר ניתנות במקרים אלה כוללות:
- תרופות נוגדות רעלנים – דוגמא לתרופה כזו היא TIG (tetanus immune globulin). אך יש לציין כי תרופות אלה מסוגלות לנטרל אל ורק את הרעלנים אשר מופרשים מזמן נטילת התרופה, כלומר תרופות אלה אינן משפיעות על הרעלנים אשר נוצרו כבר ופגעו במערכת העצבים אלא רק ברעלנים החדשים שעדיין לא הגיעו למערכת העצבים.
- אנטיביוטיקות – מוחדרות על ידי זריקות או על ידי נטילת כדורים. מטרת האנטיביוטיקות היא להלחם בחיידק ה Clostridium tetani. ולחסלו.
- חיסון לטטנוס – חיסון לטטנוס ניתן גם במקרים בהם החולה חלה כבר במחלת הטטנוס וזאת על מנת למנוע הדבקויות חוזרות.
הטיפול במחלת הטטנוס אורך בדרך כלל תקופה ארוכה בה המטופל עובר מספר טיפולים אינטנסיבים. לעיתים יש צורך במתן תרופות מטשטשות אשר משתקות את השרירים כחלק מהטיפול הכולל, דבר זה עלול לגרום לקשיים בנשימה ולנשימה שטוחה ועל כן יש צורך בהתחברות למכשיר הנשמה לתקופות מסויימות במהלך תהליך ההחלמה. אנשים אשר חולים בטטנוס בדרך כלל מחלימים מן מהחלה לחלוטין, יחד עם זאת ישנם מקרים בהם חולים מסויימים סובלים מתוצאות המחלה. בין תוצאות המחלה עלול להיגרם נזק מוחי אשר נוצר עקב חוסר הגעת חמצן למוח כתוצאה מעוויתות בשרירי דרכי הנשימה אשר חסמו את מעבר האוויר.
מניעה וחיסון לטטנוס
החיסון לטטנוס נועד למנוע את מחלת הטטנוס ונזקיה, הוא איננו יעיל לאחר התפרצות המחלה, לפחות לא לאותה הדבקה אלא רק למניעת הדבקות חוזרת. החיסון לטטנוס הינו חיסון פעיל כלומר יש שימוש בחלבונים לא מסוכנים אשר דומים לרעלן הטטנוסף כך מערכת החיסון מזהה את החלבון הזה כגורם זר ומפתחת נגדו נוגדנים ועמידות. בישראל ניתנות מספר זריקות לכל תינוק כנגד המחלה ויחד עם חיסון זה ניתנים חיסונים נוספים נגד המופילוס, מחלת הפוליו ומחלת השעלת, יחדיו חיסון זה נקרא החיסון המרובע.
כיוון שרמת ההגנה של מערכת החיסון פוחתת עם הזמן שכן כמות הנוגדנים הולכת ודועכת כאשר אין הדבקה של חיידק ה Clostridium tetani, ישנו צורך לחזק את ההגנה כל 5 עד 10 שנים.
ישנו הבדל בין החיסון אשר ניתן בגילאי הינקות אשר נקרא חיסון פעיל (אקטיבי) לבין החיסון המחזק אשר ניתן בגיל 7 ובכל 5 עד 10 שנים אשר ניקרא זריקת הדחף (booster).
חיסון זריקת הדחף הינו חיסון אשר גורם לגברת ההגנה של מערכת החיסון מפני חיידק הClostridium tetani על ידי עוררות מערכת החיסון כנגד חלבון דמוי רעלן הטטנוס. יש לקבל זריקות אלה בזמן שכן חיידק ה Clostridium tetani חודר דרך פצעים וחתכים וזריקות הדחף ניתנות בגיל 7 ומעלה ובגיוס לצבא, כלומר בתקופות בהם ישנו סיכוי גבוה לפציעות ושריטות אשר יהיו דרך כניסה לחיידק הClostridium tetani .
במקרים בהם ישנה פציעה חמורה ולאדם זה אין חיסון פעיל נגד טטנוס שכן לא קיבל אותו בגילאי הילדות, יש לשלב עם זריקת הדחף גם חיסון סביל. בחיסון סביל מוזרקים נוגדנים אנושיים נגד חיידק הClostridium tetani ורעלן הטטנוס, שמו של החיסון הוא TIGGlobulin Immune Tetanus. הטיפול בחיסון זה נעשה במקרים בהם ישנה סכנה חמורה לחייו של המטופל בשל אי התחסנותו בתקופת ילדותו. החיסון הסביל יקר יותר, ובעל תופעות לוואי כואבות יותר עם סכנה גבוהה יותר להתפתחות אלרגיה כנגד החיסון.
חלק ממניעת טטנוס היא טיפול הולם וראוי בפצעים. כך כאשר נחתכים או ישנו פצע חשוף יש לשטוף אותו במים וסבון, לחטא את השטח ולכסותו בתחבושת נקייה. במקרים בהם הפצע עמוק וחמור או שישנה החמרה בפצע יש לפנות מיידי לטיפול רפואי.
