מתי טיפול הומאופתי יעיל?

קווים לדמותה של ההומאופתיה

השורשים של גישת ההומאופתיה נמצאים אצל הרופא היווני הידוע היפורקטס, אך רק לקראת סוף המאה ה-18 נקראה הגישה בשמה על ידי רופא בשם סמואל האנמן. הבסיס של הומאופתיה קלאסית, בכל המקרים, הוא התפיסה לפי מחלות ובעיות שונות בגוף האדם נובעים מחוסר איזון בתוכו, כך שיש לרפא את האדם, ולא את מחלתו.

מה שחשוב יותר, הוא שהומאופתיה טוענת שניתן לרפא תופעות ספציפיות בגף האדם באמצעות החומר שמביא להן מלכתחילה. במילים אחרות: הטיפול ייעשה באמצעות תרופות הומאופתיות, שכאשר יינתנו לאדם המוגדר כבריא, ייגרמו אצלו תסמינים הדומים לאלה של החולים במחלה.

הומאופתיה נעזרת בחומרים מסוימים, אשר מדוללים באופן מאסיבי, עד שהם מזכירים מאד מים, אלכוהול ושאר נוזלים מוכרים. ההנחה של האנמן הייתה שבאמצעות הדילול, יישמרו כל אותן תכונות מרפאות של חומר מסוים, ויוסרו ממנו כל התכונות המזיקות, עד לריפוי אפשרי של המחלה.

האם הומאופתיה יעילה? ובאילו מקרים?

כיום, יש שתי גישות מנוגדות ביחס ליעילות של טיפולי הומאופתיה. הגישה הראשונה, הרפואית יותר, גורסת שאין כל ביסוס מדעי להצלחה של הומאופתיה. אחד ממייצגי הגישה הזו הוא ד''ר ג'ון קילן, סגן מנהל של המרכז הלאומי לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בארצות הברית, שטען כי "לידיעתי, אין מצב רפואי עבורו הוכחה יעילות הטיפול ההומאופתי". המחמירים יותר אף מתייחסים אליה כפסבדו מדע, או אפילו הונאה. מבחינה אקדמית, מספר המחקרים שנערך בתחום ותמך בהומאופתיה מצומצם, כך שקשה להגיע למסקנות חד משמעתיות ביחס אליהם.

מנגד, אם תשאלו אינספור מטופלים, בוגרי לימודי הומאופתיה או מטפלים בתחום, הם יטענו, בפה מלא, כי השיטה אכן יעילה – ובמגוון רחב של מצבים. כיום, נהוג לחשוב שבכוחה של הומאופתיה להתמודד היטב עם אלרגיות מסוגים שונים, מחלות המאפיינות ילדים, אסטמה, הפרעות קשב וריכוז, כאבי ראש, קשיים בשינה – והרשימה עוד ארוכה. תומכי השיטה גורסים כי הומאופתיה יכולה להתמודד היטב גם עם בעיות נפשיות שונות, ובכלל זה ביטחון עצמי ירוד, דיכאון או חרדה.

בין המצבים הרפואיים שנהוג לחשוב כי טיפולי הומאופתיה אינם יעילים עבורם כלל, אפילו אם הם מוצעים על ידי גורמים מקצועיים מסוימים בתחום, אפשר למנות בעיות בשלד או בשרירים, סוכרת, מחלות לב וכמובן – סרטן. חשוב לזכור, בכל אופן, שלפני שמתחילים לנסות את ההומאופתיה, חשוב לקבל את אישורו של הרופא המטפל בדרך הקונבציונלית, ולא להפסיק את הטיפולים המסורתיים ללא אישורו.