תוכן [ הסתר ]

קוליטיס כיבית הינה אחת משתי מחלות עיקריות השייכות לקבוצת מחלות כרוניות הנקראת מחלת המעי הדלקתי. בכל המחלות בקבוצה מתפתחת דלקת במעיים, ככל הנראה כתוצאה מתגובה חיסונית של הגוף נגד רקמותיו. מחלות אלו יכולות לפגוע בכל אזור לאורך מערכת העיכול (מהפה ועד לפי הטבעת) אך לרוב פוגעת במעי הדק ו/או במעי הגס. קוליטיס כיבית מוגבלת למעי הדק ולפי הטבעת – 40%-50% מהחולים בקוליטיס כיבית סובלים מדלקת באזור פי הטבעת ובמעי התחתון, 20% מהחולים סובלים מדלקת לכל אורך המעי הגס ו- 30%-40% מהחולים סובלים מדלקת בחלק מהמעי הגס בנוסף לפי הטבעת. יש תקופות של החמרה ותקופות של רגיעה, כאשר יש דלקת חמורה המחלה נחשבת פעילה והחולה חווה "העצמה פתאומית" של המצב, אך כאשר הדלקת חלשה או איננה כלל אז החולה לרוב יהיה ללא סימפטומים והמחלה תהיה בהפוגה. המחלה יכולה להופיע בכל גיל עם שכיחות גבוהה בין גיל ההתבגרות ל-35 במידה שווה אצל גברים ואצל נשים.

גורמים

לא ידועים הגורמים לקוליטיס כיבית, אך חושבים כי המחלה נגרמת מפעילות יתר של מערכת החיסון כאשר חיידקים במעי מעוררים תגובה חיסונית. ייתכן שחיידקים מסוגים אחרים ווירוסים גורמים לקוליטיס כיבית. המחלה אינה נגרמת מלחץ כפי שחשבו פעם, אך אם יש את המחלה אז לחץ יכול להחמיר את המצב. בנוסף, יש גם קשר גנטי – אנשים עם קרובי משפחה החולים בקוליטיס כיבית נמצאים בקבוצת רמת סיכון גבוהה מהרגיל לחלות במחלה.

סימפטומים

ישנו מספר סוגים של סימפטומים של קוליטיס כיבית:

  • הסימפטומים העיקריים: התכווצויות או כאבי בטן, שלשול עם דם או צורך דחוף להתפנות, דימום רקטלי חזק מפי הטבעת.
  • סימפטומים פחות שכיחים: חום גבוה, חוסר תיאבון וירידה במשקל.
  • במקרים חמורים: שלשולים 10-20 פעמים ביום.
  • קוליטיס כיבית יכולה לגרום גם לסיבוכים נוספים כגון כאבי פרקים, בעיות עיניים או מחלות בכבד. אך סימפטומים אלו נדירים.
  • קוליטיס כיבית יכולה לעיתים גם לגרום לסיבוכים יותר חמורים כגון הצטלקות צינור המרה שיכול לגרום לנזק לכבד. במקרים נדירים, מחלה חמורה מובילה למצב קטלני "Toxic megacolon" - התרחבות חריגה ורעילה של המעי הגס, שבה המעי מתנפח בקטעים או לכל אורכו והטיפול היחיד הינו כריתת המעי.
  • כאשר מסתכלים במיקרוסקופ ניתן לראות שקוליטיס כיבית מוגבלת לשכבת התאים מפרישי הריר במעיים. בנוסף, במחלה זו הדלקת רציפה, ללא "Skip lesions", אזורים בריאים החוצצים בין אזורים דלקתיים.
  • אנשים החולים בקוליטיס כיבית לתקופה של 8 שנים או יותר, בעלי סיכוי גבוה לחלות בסרטן המעי. היצרות או חסימה של המעי לא אופייני בקוליטיס כיבית ואם הוא מופיע יש לבדוק שלא נוצר מסרטן.

אצל רוב החולים הסימפטומים באים והולכים, יש חולים שנמצאים בהפוגה (ללא סימפטומים) לתקופה של חודשים או שנים, אז תהיה להם העצמה פתאומית. כ- 5-10 מכל 100 חולי קוליטיס כיבית חווים סימפטומים כל הזמן.

איבחון

האבחון נעשה על סמך הסימפטומים ובדיקות שונות:

  • בדיקת צואה – על מנת לשלול את האפשרות לכך שהשלשול נובע מווירוס, חיידק או טפיל, בודקים אם קיים דם בצואה אשר לא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת.
  • ספירת דם – עליה במספר תאי הדם הלבנים מעידה על קיומה של דלקת בגוף. אם יש דימום רב, תיתכן ירידה במספר תאי הדם האדומים.
  • צילום רנטגן עם באריום– כאשר בולעים באריום (יסוד מתכתי לבן), הוא מכסה את השכבה הפנימית של רקמת המעטפת של המעיים. באמצעות כיסוי זה (הנראה בצילומי רנטגן) אפשר לבדוק את חלקו העליון של המעיים ולזהות חריגות. על מנת לבדוק את חלקו התחתון של המעיים, הבאריום ניתן באמצעות חוקן.
  • סיגמוידסקופיה – בדיקת חלקו התחתון של המעי באמצעות החדרת מצלמה זעירה עם מקור אור דרך פי הטבעת. בודקים את קיומם של כיבים, דלקות ודימום.
  • קולונוסקופיה – בדומה לסיגמוידסקופיה, מצלמה מוחדרת דרך פי הטבעת, אך כאן ניתן לבדוק את כל המעי לכל אורכו.
  • אנדוסקופיה עליונה – החדרת מצלמה דרך הפה כדי לבדוק את הוושט, הקיבה וחלקו העליון של המעי הדק. בדיקה זו נעשית כאשר ישנם סימפטומים הכוללים בחילות והקאות. ב-5%-10% מהמקרים של מחלת קרוהן, קיימים כיבים בקיבה.

חולים בעלי קוליטיס כיבית המוגבלת לפי הטבעת ולחלקו התחתון של המעי הגס בזמן האבחון בעלי סיכוי של יותר מ- 50% להחמרת המחלה ו- 12% מחולים אלה צריכים כריתת מעי תוך תקופה של 25 שנים.

יותר מ- 70% מהחולים בעלי דלקת בפי הטבעת בלבד נשארים עם מחלה המוגבלת לפי הטבעת במהלך תקופה של 20 שנים, חולים המפתחים מחלה חמורה יותר עושים זאת תוך 5 שנים מהאבחון.

טיפולים

קוליטיס כיבית משפיע על כל אחד בצורה שונה. יש למצוא את הטיפול המתאים שיפחית את הסימפטומים ויעזור למנוע העצמות פתאומיות חדשות.

אם הסימפטומים מתונים, ייתכן שיהיה צורך רק בתרופות שניתן לקנות מעבר לדלפק (ללא מרשם) נגד שלשולים. יש חולים שאוכל מסוים מחמיר להם את הסימפטומים, אם זה המקרה, מומלץ להימנע ממאכלים אלו.

אם הסימפטומים חמורים ותרופות לא עוזרות, ייתכן שיידרש ניתוח להסרת חלק או את כל המעי.

1. טיפול רפואי: המטרה היא לדכא את התגובה הדלקתית וכך לאפשר לרקמות המעי להחלים, דבר המעלים את הסימפטומים של שלשולים וכאבי בטן. לאחר שהסימפטומים בשליטה, משתמשים בתרופות כדי להפחית את תדירות ה"העצמות הפתאומיות".

2. ניתוח: טיפול זה תלוי בסוג המחלה ולרוב נדרש בשנה הראשונה שלה. ניתן לרפא חולים עם קוליטיס כיבית באמצעות ניתוח מכיוון שהדלקת מוגבלת לאזור המעי. אפשרויות הניתוח אצל חולים עם קוליטיס כיבית משתנות בהתאם להתפתחות המחלה, גיל החולה, ומצבו הבריאותי הכללי. האפשרות העיקרית הינה כריתת המעי כולו כולל פי הטבעת ויצירת פתח בבטן דרכו ניתן להוציא את הצואה לתוך שק המחובר לעור באמצעות דבק. הסרת כל המעי מונע התפתחות של סרטן המעי.

חולה הנמצא בהפוגה בעל סיכוי של 50% לחוות העצמה פתאומית של המחלה במהלך תקופה של שנתיים, אך קיים טווח נרחב של חוויות – חלק מהחולים (כ- 10%) חווים רק העצמה פתאומית אחת לאורך תקופה של 25 שנים, אחרים (נדיר הרבה יותר) חווים העצמות פתאומיות כמעט כל הזמן.

יכול להיות קשה לחיות עם קוליטיס כיבית. בזמן של העצמה פתאומית ייתכן שרצים כל הזמן לשירותים וזה עלול לגרום למבוכה ולהשפיע על הביטחון העצמי. חוסר הידע על מתי תהיה העצמה פתאומית נוספת יכול לגרום ללחץ רב, אשר רק מחמיר את הבעיה. מומלץ ללכת לייעוץ או קבוצת תמיכה של קוליטיס כיבית – זה יכול לעזור כאשר מדברים עם אנשים הנמצאים באותו המצב ומתמודדים עם המחלה.