בשנים האחרונות, עלתה בעשרות מונים הפופולאריים של טיפולים רבים המהווים חלק מהתחום הפורה של רפואה משלימה. אחד הביטויים המובהקים ביותר של כך הוא הביקוש ההולך וגובר לטיפולי רפואה סינית, שכאילו נכנסה בסערה לחיים שלנו. אלא כשמסתכלים עליה ככזו, מתעלמים מהיבט חשוב נוסף, והוא שהרפואה הסינית כוללת בתוכה את היסודות של טיפולים רבים, "מערביים" יותר, הנחשבים לקונבנציונליים.
כך הכול התחיל
על מנת להבין את היסודות העיקריים של רפואה סינית, יש לחזור אלפי שנים אחורה. נהוג לחשוב שתחילת הדרך של הרפואה הסינית הייתה בפולחנים שמאניים, כאשר פעולות דוגמת שימוש בצמחי מרפא או דיקור הגוף – מאבני היסוד של הרפואה הסינית עד היום - נועדו להתמודד עם שדים ורוחות.
ככל שחלפו השנים, החלה הרפואה הסינית להתפתח, דבר שבא לידי ביטוי בפיתוח מספר אסכולות מגוונות, כל אחת דוגלת בשיטות טיפול שונות במקצת. אולם, בין כל השיטות והגישות, עומדים העקרונות הבסיסיים, המפורטים בספר המנחה של הרפואה הסינית – ספר הרפואה של הקיסר הצהוב. בין השאר, מדובר כאן על הסתכלות על גוף האדם כרכיב מסוים בעולם, הצורך בהרמוניה בינו לבין הטבע, כוחות יין ויאנג, אנרגיית צ'י, חמשת היסודות וכיוצא בזה.
הכירו את הטווינא
אחת ההשפעות המרכזיות של הרפואה הסינית גלומה בטווינא, שיטת הפיזיותרפיה הסינית, אשר יש עדויות לשימוש בה כבר לפני כשלושת אלפים שנה. השיטה רותמת עקרונות פילוסופיים חשובים מהמסורת הסינית לצורך טיפול במגוון רחב של בעיות, לרבות כאבי ראש, גב או צוואר, שרירים תפוסים, בעיות במערכת העיכול, כאבי מחזור וכיוצא בזה.
מה שחשוב לא פחות להדגיש, הוא ששיטת הטווינא כוללת בתוכה יסודות חשובים מאד, המהויים חלק מהטיפולים הפיזיותרפיים המוצעים כיום במסגרת הרפואה המערבית: טכניקות של לחיצות או מתיחות, למשל, קיבלו את הבסיס שלהן ממנה. עם זאת, ניתן למצוא כיום לא מעט הבדלים בין הפיזיותרפיה המערבית לסינית, ובכלל זה העדפת המגע האנושי בלבד, בפיזיותרפיה הסינית, על פני המכשירים ה"קרים" בזו המערבית, או האפשרות לאבחן את מצב הגוף באמצעות הטווינא, מה שלא אפשרי בטיפולים המערביים.
שימוש בצמחי מרפא
אחד המאפיינים של הרפואה המודרנית הוא הפיכתה להיות טבעית יותר ויותר. גם אם הרופא הממוצע לא יטפל במטופליו באמצעות צמחי מרפא, רבים מהם כיום כן מפנים את החולים שלהם לטיפולים טבעיים ומשלימים, שבכוחם להשתלב היטב עם אלה המקובלים יותר.
חלק ניכר מצמחי המרפא בהם נעשה כיום שימוש במסגרת התחום של רפואה אלטרנטיבית מקביל לאלה בהם נעשה שימוש, כבר אלפי שנים, בתורה המסורתית של רפואה סינית. תבלינים דוגמת ג'ינג'ר (זנגוויל), הל או קינמון היו ידועים כבעלי תמורות חיוביות לגוף כבר אלפי שנים ברפואה הסינית, וגם זו המערבית החלה להתבסס עליהם במרוצת השנים – אך עם מספר הבדלים, כמובן.
