ערמונית מוגדלת ובריחת שתן אצל גברים
זה אף פעם לא נעים. הרגע שבו גברים מבינים כי שלפוחית השתן שלהם בוגדת בהם, ומציבה אותם בפני קשיים עצומים בתפקוד. רבים נוטים לייחס זאת לתופעות ה"רגילות" של גיל המעבר, ומתעלמים מכך שזו בעיה רפואית אשר בהחלט ברת טיפול – קוראים לה בריחת שתן, והיא נגרמת לרוב עקב התרחבות של הערמונית.
מהי בלוטת הערמונית?
מבלי להיכנס יתר על המידה לתוככי גוף האדם, הרי שבלוטת הערמונית- הלא היה הפרוסטטה – ממוקמת מתחת לשלפוחית השתן. תפקידה העיקרי הוא להפיק את נוזל הערמונית, ממנו מורכב, בין השאר, הזרע הגברי. שיא ההתפתחות של הערמונית הוא בשנות העשרים והשלושים של הגבר, בהתאם לתנאי הסביבה ולמצבו ההורמונלי.
ומהי שלפוחית רגיזה?
התרחבות של בלוטת הערמונית מהווה הגורם העיקרי למצב המכונה "שלפוחית רגיזה". במהלכו, הערמונית חוסמת למעשה את מוצא שלפוחית השתן, ומפעילה לחץ על צינור זה - דבר המביא לתופעות אותן נמנה בהמשך.
ככלל, נהוג לחלק את דליפת השתן לשישה סוגים עיקריים, שהיריעה כאן קצרה מלפרט את מאפייניהם המדוייקים:
- דליפת שתן בדחיפות.
- דליפת שתן במאמץ.
- דליפה מעורבת.
- דליפת שתן בשינה.
- דליפת שתן מתמשכת.
- דליפת שתן תחושתית.
מי סובל מהבעיה?
שלפוחית רגיזה, חשוב לציין, נחשבת לדבר שכיח באופן יחסי, גם אם היא מופיעה יותר אצל בנות המין היפה. מבחינה סטטיסטית, ארבעה מתוך עשרה גברים בשנות ה-50 יסבלו ממנה, ואחוז זה גדל עם הגיל. ככלל, קשישים עלולים לסבול ממנה יותר, וזאת כתוצאה מהיחלשות שרירי הסוגרים שלהם.
איך מזהים את הבעיה?
ברמה הכללית, ניתן להבחין בין מספר סימפטומים עיקריים לערמונית מוגדלת. מבחינה גופנית, יהיו אלה תופעות דוגמת קושי במתן שתן או בריקון השלפוחית, זרם חלש ומופסק של שתן, מאמץ בעת הפעולה ועוד.
כל אלה נותנים את אותותיהם גם על איכות החיים של הגברים. הם נדרשים לרוץ לשירותים פעמים רבות, דבר שמפריע, למשל, לשינה שלהם. כמו כן, קשה להם לעיתים לשלוט על השתן, שעלול להתפרץ באופן לא רצוני. מכאן הדרך עד לעייפות, מבוכה, דיכאון או חרדה אינה כה ארוכה.
אז מה עושים?
החדשות הטובות הן שבניגוד לתפסיה הרווחת אצל גברים רבים, ניתן לטפל בבעיית השלפוחית הרגיזה. ואלו הם הטיפולים המרכזיים:
| סוג הטיפול |
מטרות הטיפול |
מה הוא כולל? |
| טיפול תרופתי |
- חסימת הרצפטורים המביאים להתרחבותה של הערמונית, או לחילופין הקטנת הערמונית.
- מניעת התכווצות שלפוחית השתן.
- דיכוי גירויה המוגבר של מערכת העצבים.
|
תרופות רבות, ביניהן דריפנצין, אוקסיבוטנין, טולטרודין, תרוספיום, וסיקר, טרוספיום ועוד.
חשוב לזכור: התרופות מסווגות על פי רמת הפולשנות, וניתנות על פי חומרת הבעיה.
|
| טיפול התנהגותי |
אימון השלפוחית, כך שתוחזר לה השליטה על מתן השתן. |
- תרגילי פיזיותרפיה.
- פעילות גופנית לחיזוק האגן.
- שינוי בהרגלי התזונה.
- הימנעות משתייה אלכוהול.
- ועוד.
|
| צמחי מרפא |
בהתאם לסוג צמח המרפא או התמצית שלו |
ענבי דב, זקן התירס, אכילאה, חומציות, שבטבט ועוד.
חשוב לזכור: מומלץ להתייעץ עם גורמים מקצועיים הבקיאים בתחום טרם הבחירה בתמצית הרצויה.
|
| טיפולים משלימים |
לרוב, החזרת השליטה בשרירי האגן. |
- פולסים חשמליים.
- ביו-פידבק.
- קוצב סקראלי (בעיקר לנשים)
|
חשוב להדגיש כי במקרים רבים, שילוב של מספר טיפולים מתגלה כיעיל ביותר.
מידע נוסף הנושא
