נגיף, או וירוס, נתפס תמיד בצורה שלילית, ובצדק גמור. המדובר הוא בטפיל, שגודלו מיקרוסקופי. הוא חודר לתוך תא מסוים, ובעזרת מערכות התא השונות מתרבה. אחת התוצאות של כך, כמובן, היא אינספור מחלות, המוגדרות כנגיפיות. אנחנו נתייחס כאן להגדרה של מחלה נגיפית, למספר מחלות נפוצות ולדרכי ההתמודדות איתן.
קווים לדמותה של האפידמיולוגיה
כשמדברים על נגיפים והתרבותם, נכנסים לתוך תחום מדעי בשם וירולוגיה. בכל הנוגע לרפואה, התחום הרלוונטי הוא אפידמיולוגיה, העוסקת במידה רבה בהעברתם של הנגיפים לתוך גוף האדם. וכאן, הנחת היסוד היא פשוטה: אחוז ניכר מהמחלות השונות, החל משפעת, דרך אבעבועות רוח ועד לסרטן או לאיידס, הן מחלות הנגרמות על ידי נגיפים שונים. חלק מהנגיפים האלה, כמובן, הם עונתיים: נגיפי השפעת המופיעים בחודשי החורף, או לחילופין נגיפי מעיים הבאים לידי ביטוי מוחשי בקיץ (ועלולים להביא, בין השאר, לדלקת קרום המוח), הם דוגמאות מובהקות לכך.
חשוב לתת את הדעת על כך שחלק מהנגיפים יכולים לשכון בגופו של אדם מסוים שנים ארוכות עד שיתפרצו, אם בכלל – מה שמכונה בתור "תקופת החביון". דוגמא מובהקת לכך היא הרפס, אשר נוטה להתפרץ בעיקר כאשר יש מחלות אחרות בגוף, בעת פעילות הורמונלית חריגה ובשאר מצבים חריגים, והוא נותן את אותותיו בדמותיהם של פצעים על העור שהם הכול חוץ מנעימים.
מגפות, מחלות כרוניות ומה שביניהן
ישנם נגיפים מסוימים שעלולים להביא למחלות כרוניות מסוגים שונים. במצב הזה, הנגיפים יתרבו במשך שנים רבות בגוף האדם, מבלי שהמערכת החיסונית שלו יכולה למצוא לכך מענה - דלקת כבד (הפטיטיס B או C) היא דוגמא מובהקות לכך. מצב שכזה מגביר את הסיכויים למספר הולך וגובר של נשאים באוכלוסיה. ואגב, כאשר מדובר בנגיף נפוץ, הוא יוגדר כ"אנדמי".
כבר מהנקודה הזו, ניתן לשאול על הקשר שבין הנגיפים השונים לבין מגפות, שכפי שניתן להסיק מהדמיון בשמות – אכן קיים. ההיסטוריה מצביעה על לא מעט מגפות שתקפו את האנושות במהלך ההיסטוריה, חלקן הביאו להשמדה של אוכלוסיות שלמות. כזו בדיוק הייתה מגפת האבעבועות השחורות באמריקה האינדיאנית, מגפת השפעת הספרדית שתקפה את המדינה ב-1918 או, כמובן, נגיף ה-HIV (איידס), שנחשב למגפה כלל עולמית עד היום, שגבתה את חייהם של למעלה מ-25 מיליון חולים מאז גילוייה.
איך ניתן לטפל במחלות נגיפיות?
עם כל סוג של נגיף, מיותר אולי לציין, יש דרך התמודדות שונה. ברוב המקרים, הנגיפים יצרו קבוצת חלבונים בשם אינטרפרון, מה שיביא לכך שההבראה מהנגיף נעשית באופן עצמאי, ללא טיפול: זה בדיוק המקרה בו הולכים לרופא, הוא מכריז בקול שמדובר ב"וירוס", ומבטיח שהוא יעבור מעצמו תוך מספר ימים. יש מספר נגיפים אשר הידבקות בהם תביא לפיתוח נוגדנים בגוף, כך שניתן לחלות בהם רק פעם אחת.
הנגיפים, למרבה הצער, נחשבים לעמידים בפני תרופות אנטיביוטיות, מה שמסביר את חוסר היכולת של הרופאים להציע פתרון נקודתי, שיביא להשמדת הנגיף מבלי לפגוע בתא שהוא נקשר אליו. במקרים מורכבים, בהם נדרש להתמודד עם הנגיפים במהרה, ניתן לחמם אותם עד אשר הם יושמדו (בכ-60 מעלות צלזיוס), או לחילופין לחשוף אותם לחומרים מזיקים עבורם, דוגמת כלור. חיסונים, כמובן, הם דרך מניעה עיקרית, האפשרית עבור חלק מהנגיפים.
עוד מידע בנושא מחלות נגיפיות
