איזור תעלת פי הטבעת (החלחולת), אשר מהווה את ארבעת הסנטימטרים האחרונים במערכת העיכול, מורכב מרקמה בעלת כלי דם רבים המקנים אלסטיות לרקמה ומשמשים להזנתה והזנת שרירי פי הטבעת. כריות כלי דם אלה הן טחורים אשר קיימים בכולנו ללא בעיה במצב תקין, כאשר רקמה זו נמתחת מעבר ליכולתה ומופעל עליה לחץ גדול מידי נוצר נזק לכלי הדם אשר מתנפחים ומדממים מה שגורם להתפתחות דלקת .
כ-20%-40% מהאוכלוסיה סובלים מטחורים כאשר מגיל 50 נתון זה עולה ל-50%.
גברים ונשים סובלים במידה דומה מבעיה זו, רוב הנשים סובלות מטחורים כתוצאה מהריון. בעבר היה נהוג לחשוב כי נהגים מקצועיים (נהגי מוניות, משאיות וכו') סובלים יותר מטחורים בשל המאמץ הכרוך בישיבה ממושכת, אך כיום הדעות חלוקות ויש הטוענים כי אין הם סובלים יותר אלא פשוט מודעים יותר לשינויים בטחורים.
ניתן לטפל בטחורים בקלות וביעילות גבוהה ללא כאב לכן אין שום סיבה להתמהמה בקבלת טיפול, יתרה מכך, לרוב ככל שעובר זמן ללא טיפול המצב מחמיר.
הסיבה לטחורים אינה ידועה באופן מלא אך ישנם גורמים המעלים את הסיכוי למחלה ואף להחמרתה.
ניתן לראות כי בצעירים עד גיל 20 נדיר מאד למצוא מקרים של טחורים, המצב משתנה בהדרגתיות ככל שעולים בגיל. גיל לבדו אינו הגורם היחיד לטחורים, ישנם גורמים נוספים כגון:
בחודשי ההריון (האחרונים במיוחד) אשר מלווה בשינויים הורמנלים ועלייה בעצירות, גורמים
לטחורים בכ-15% מהנשים ההרות. באופן כולל כמעט כל אשה הרה סובלת מטחורים במידת
חמירות כלשהי מקלה עד קשה.
הסימפטומים יכולים להתחיל באי נוחות וגירוד באיזור פי הטבעת ויכולים להתפתח לצריבה וכאבים ביציאה, במקרים בהם הטחורים מתבקעים נוצר דימום מפי הטבעת.
ניתן לחלק את הטחורים לשתי קטגוריות עיקריות :
והם בדרך כלל כואבים (מכיוון שבאיזור זה יש עצבוב המעביר כאב) ולעיתים אף מדממים. זוהי
הסיבה לישיבה על "טבעת הדונאט" הכרית הרכה הידועה – כך מקלים על הכאב עד להחלמה סופית.
מכשור. בדרך כלל הם לא גורמים לכאב (מכיוון שבאיזור זה אין עצבוב שמעביר כאב)
כמו שהם גורמים לאי נוחות וגרד שלעיתים מלווה בהפרשת ריר ואף דימום.
יתכנו מקרים בהם כתוצאה מלחץ גדול טחורים פנימיים יצאו החוצה (נקרא צניחת טחורים), במקרים מסויימים הם יחזרו פנימה (או שניתן לדחוף אותם פנימה בעדינות) ובמקרים אחרים יתכן שישארו בולטים מחוץ לפי הטבעת.
האבחון נעשה ע"י תשאול רפואי של החולה והמצאות הסימפטומים לעיל, בנוסף נערכות בדיקות על מנת לשלול בעיות אחרות בעלות סימפטומים דומים.
הטיפול מותאם ע"פ מצב בריאות החולה, גילו והאם ישנם טחורים חיצוניים ופנימיים, ברוב המקרים ההחלמה היא מלאה ויש חזרה לאורח חיים רגיל. ישנן 4 דרגות של טחורים פנימיים ולכל אחת אפשרויות טיפול המתאימות לה:
1.כאב קל ודימום – במצב זה אין צניחת טחורים (לא בולטים החוצה).
דרכי הטיפול בשלב זה הן:
הצריבה בעזרת חשמל, שיטה זו נקראת Electrotherapy.
2.צניחת הטחורים לתוך פי הטבעת וחזרתם פנימה ללא התערבות חיצונית, ניתן לאבחן שלב זה ע"י אנדוסקופ (מצלמה) המוחדר דרך פי הטבעת והתבוננות בבליטות ברקמת הטחורים.
דרכי הטיפול בשלב זה הן:
הטחורים הפנימיים עם גומיה רפואית, ע"י כך נחסמת זרימת הדם לטחורים עד להתנוונותם. תהליך זה אורך כ-10 ימים, תתכן התפתחות דלקת ואף נמק בעיקר במקרה בו נקשרים מספר טחורים במקביל.
מתבצע ניתוח זעיר ומקומי בו מהדקים (על כן נקראת גם שיטת הסטפלר- שדכך) את רקמת הטחורים למקומה הטבעי בתעלת פי הטבעת ומפחיתים את זרימת הדם אליה. כך כעבור חודש וחצי רקמת הטחורים חוזרת למקומה ומצטמקת לגודלה הנורמלי. שיטה זו כרוכה בכאב קל ותקופת ההחלמה קצרה יחסית לניתוחים אחרים, יחד עם זאת ישנם סיכונים (בסבירות נמוכה) ,כך עלול להיווצר נזק לתעלת פי הטבעת ולשרירים.
3.צניחת הטחורים לתוך פי הטבעת, על מנת להחזירם פנימה יש לדחוף אותם בעדינות.
דרכי הטיפול בשלב זה הן:
4.צניחת הטחורים לתוך פי הטבעת שלא ניתן להחזירם פנימה.
דרכי הטיפול בשלב זה הן:
בכל הדרגות ניתן להוסיף טיפול במשחות או נרות המקלים על הכאב והגירוד.
ישנם מקרים שונים בעלי סימפטומים דומים לטחורים אשר הטיפול בהם שונה ועל כן יש צורך לאבחנם כראוי. הטעות הנפוצה ביותר היא לבלבל בין טחורים לפיסורה – במצב זה אין הגדלה בכלי הדם אלא יש סדק בתעלת פי הטבעת, גם כאן יש דימום בעשיית הצרכים. מחלות נוספות בעלות סימפטומים דומים הן: גידולים במעי, זיהום, פטרייה, דלקת, פיסטולה ועוד.
כדאי לגשת לרופא לבדיקות כאשר מופיעים סימפטומים, הבדיקות לא כואבות, הן נעשות בצורה פשוטה ויעילה ובעלות השפעה גדולה יותר ככל שהזיהוי נעשה בשלב קדום יותר.